בר
"עלי לאוטו" הוא פותח לי את הדלת ואני מתיישבת במהירות
"על... על מה את-ם דיברתם?" אני שואלת בלחש, פוחדת שהוא יתעצבן ואיידן מעביר את מבטו אלי לשניה ואז מחזיר אותו לכביש "עלייך"הוא אומר, עצבני מעט
"לאן נוסעים?" אני שואלת במהירות, רואה שלא מתחשק לו להעמיק בנושא
"לבית שלי" הוא אומר ואני נצמדת לדלת, הוא גם ככה מפחיד אותי, אז להיות איתו לבד בתוך בית? אלוהים תעזור לי
"בואי" הוא פותח לי את הדלת של הג'יפ ואני יוצאת, מתקדמת אחריו בהיסוס ומודהמת מגודל הבית, ארבע קומות.
"בואי" הוא עולה במדרגות לקומה הרביעית ונכנס לאחד החדרים
"מה אתה עושה?" אני שואלת בפחד כשהוא מוריד את החולצה שלו
"תירגעי... אני פשוט מוריד את החולצה והמכנס" הוא אומר בפשטות ואני מחבקת את רגלי, שיט, הגוף שלו מדהים בדיוק כמו הפנים שלו
"קחי" הוא זורק אלי את החולצה שהוא הוריד "מ-מה לעשות עם זה?" אני שואלת, מבולבלת מעט "תלבשי את זה" הוא מסביר "א-אתה יכול ל-הסתובב?" אני מבקשת והוא נאנח, מפנה אלי את הגב שלו "סיימת כבר?"
"כ-כן" אני עונה והוא עומד מולי מסתכל עליי ומלקק את שפתיו "מה הייתי עושה לך אם רק היית מסכימה לי" הוא לוחש מתחת לנשימתו
"אבל אני לא מסכימה לך... " אני פולטת, לא מבינה מאיפה הבאתי את האומץ והוא מסתכל עליי "תאמיני לי שאת תסכימי לי בקרוב" הוא עונה, זאת התקדמות , לא היה לו שינוי במצב הרוח "אבל ביינתים, יש משהו שאני צריך לעשות לך" הוא אומר תופס את המותנים שלי ומפיל אותי על המיטה כשהוא תופס את עצמו מעליי "מ-מה זה?" אני שואלת בהיסוס והוא מלקק את שפתיו שוב
"לסמן את הבחורה שלי" הוא אומר ואני לא כל כך מבינה אותו "א-אני לא הבחורה שלך" אני מגמגמת "בטח בייב את לא הבחורה שלי" הוא אומר בזלזול ומתחיל לנשק לי את הצוואר "איידן...דיי" אני מבקשת ומנסה לדחוף אותו מימני
"תרגעי, זה לא שאני מנשק אותך או מזיין אותך, אני רק צריך לסמן אותך, אם לא כולם יחשבו שאת עוד צעצוע ושמותר לחלוק בך כמו האחרות" הוא מסביר ואני מנידה בראשי במהירות"אני חייב, אם לא הייתי חייב לא הייתי עושה את זה" הוא אומר ואני מנידה בראשי שוב, מפוחדת "איידן בבקשה לא..." אני ממלמלת, מנסה להסתיר את צווארי והוא תופס את הידיים שלי לפני שהוא חוזר לצווארי מרכז את כל תשומת הלב שלו בהיקי שהוא משאיר עליו
"זהו" הוא ממלמל מתנשף מעט ופתאום אני מרגישה בליטה קטנה על הבטן שלי "אני שונאת אותך" אני מתייפחת תוך כדיי בכי והוא נשכב על הגב ליידי "אין לי בעיה עם זה" הוא אומר בקול קר ותופס אותי מהמותניים, מושיב אותי עליו-הבנתי ממה הבליטה-"תעזוב אותי" אני מושכת באפי והוא נשען על קרש המיטה "אני לא יעזוב אותך, את שייכת לי" הוא אומר ואני מנסה לקום מימנו, מנסה...
"אני לא שייכת לך" אני אומרת שוב והוא נושף בעצבים "ההיקי שלי עלייך, השרשרת שלי עלייך ולפניי כמה דקות גם אני הייתי עלייך" הוא מגחך "את שלי"
"אני הולכת הביתה" אני מנגבת את דמעותיי וקמה מימנו בהצלחה לוקחת את הבגדים והאולסטאר שלי ויורדת למטה
"בר!" איידן צועק אחריי בזמן שאני מתקשרת לרן, צלצול אחד... שני צלצולים שלו- הוא ענה "רן" אני מתייפחת "אתה יכול לבוא לקחת אותי מהבית של איידן?" אני שואלת, עדיין שומעת את צעקותיו של איידן אחריי
"כן, מה קרה?" הוא שואל היסטרי מעט ואני שומעת מנוע מותנע "זוכר שאמרת שהוא לא יפגע בי?" אני מגחכת והוא מהמהם "אז הוא לא כל כך קיים את זה" אני מנתקת את השיחה פותחת את הדלת של הכניסה -שסופסוף מצאתי- ויוצאת לרחוב, צעד לא כזה חכם כי שניה אחרי שאני יוצאת חבורה של ילדים בני חמש עשרה/שש עשרה שורקים לי והבזקים של מצלמה מופיעים מול עייני, 'אם איידן היה תופס את הבניזונות' אני מגחכת מהמחשבה של-מה הוא יעשה אם מישהו יצלם את ה'בחורה שלו' חצי ערומה, ובדיוק צפירה נשמעת
"רן" אני מחייכת ומתקדמת למכונית שלו כשהדלת מאחורי נפתחת ואיידן שוב קורא בשמי, הפעם עם ג'ינס ברמודה עליו "בואי הנה!" הוא צועק ואני מהססת מעט אבל ממשיכה בדרכי אל המכונית "בר, אני מזהיר אותך, בואי הנה לפני שאני יתעצבן באמת!"הוא צועק אבל אני נכנסת לאוטו "מה את עושה עם החולצה שלו?" רן שואל ואני נאנחת "סיפור ארוך... " אני ממלמלת והוא מהנהן ונוסע משם
YOU ARE READING
Looks like an angel, acts like a devil
Romanceאיידן הוא ה'באד בוי', הוא בן 20 אבל עדיין בי''ב הוא מתאהב בה ובתמימות שלה הוא מסמן אותה כשלו, עונד את השרשרת שלו על הצוואר שלה, הוא לא זז מימנה לשניה, הוא לא יכול ,הוא זקוק לה כמו לאוויר, אבל הוא לא יודע עם מי הוא הסתבך והכל בגלל שהיא הסתירה מכול...
