Looks like an angel, acts like a devil

4

איידן

"איידן! וואסאפ מיי מאן?" אנטון שואל מהצד השני של השיחה "תארגן את הבנים, הולכים לעשות מכה הלילה" אני אומר והוא מהמהם "שעה?" "כרגיל, בואו לשקט וקטלני קודם" אני אומר את שם המועדון האהוב עליי ומנתק

-------

11:00 pm
(23:00)

"הבאתם כלים?" אני שואל וכולם מרימים את החולצות שלהם, חושפים את האקדחים שתפוסים בג'ינסים שלהם
"יופי, אנטון לוק ואני נכנסים, ראיין, בן, תשמרו מבחוץ, אם מישהו בא תשרקו פעמיים ורוצו" אני אומר שוב את הנאום הקבוע שלי, שכולנו יודעים בעל פה ואנחנו מתפצלים, אני לוק ואנטון מטפסים אל אחת המרפסות של הדירה ובן וראיין שומרים מלמטה
"ששש..." אני לוחש לבנים כשאני רואה ילד בלונדיני בן ארבע בערך ישן בחדר שהתכוונו להיכנס מימנו
"אם תעשו משהו לילד, אני מפוצץ אותכם, מובן?" אני שואל את השתיים, שבדיוק כמוני, בהשפעת סמים ואלכוהול והם מהנהנים, הולכים אחריי אל הסלון "אנטון, תבדוק בחדרים" אני אומר ומתקדם עם לוק למרכז הסלון

"מטומטם אחד!!!" אני לוחש ללוק שהפיל בטעות כוס מהשולחן מה שגרם לאור להידלק בחדר של ההורים, לגבר ובחורה בשנות השלושים לחייהם לצאת מימנו ולי לשלוף עליהם את האקדח הלבן שלי
"לא הייתי עושה את זה במקומך גבירתי" אנטון אומר משום מקום כשהיא מתכוונת להרים את הטלפון שלה לאוזן, ופתאום צץ מתוך החדר כשהילד על ידיו ומתקדם אליי
"איאן!" האישה אומרת והילד נראה מפוחד מה שגורם לי להסתיר את האקדח עמוק בתוך הג'ינס שלי
"המשטרה כבר בדרך" הגבר לוחש לאישה והיא מהנהנת
"כדאי לכם לרוץ, עכשיו, כי אני לא יודע מה אני יעשה לכם כשאני יתפוס אתכם" אני לוקח את הילד מידיו של אנטון והם נמלטים מהחלון

"היי חבר, אני מצטער שהערנו אותך" אני אומר לילד בחיוך, מנסה להרגיע אותו ומצליח "אז, איאן... נכון?" אני שואל והוא מהנהן ומנגב את עייניו הירוקות "אתה בטח מאוד עייף, אני מצטער על ההתנהגות של אנטון, החברים הסתומים שלי לא יודעים כל כך להקשיב כשאני אומר להם לא לעשות משהו" הוא מחייך ומצחקק מעט
"מה השם שלך?" איאן שואל ואני מתלבט לרגע אם לענות לו או לא, כבר הייתי צריך לזוז מפה...
"השם שלי הו-" אני מתכוון לענות ושתי שריקות קוטעות אותי "לך לישון, אני צריך ללכת" אני אומר ומוריד אותו לריצפה "ביי" הילד מחייך אליי ומנפנף בידו כשאימו מובילה אותו בחזרה אל חדרו במהירות
"אני מצטער, להעיר את הילד לא היה חלק מהתוכנית" אני אומר לאבא הכועס בראש מושפל ויוצא במהירות מהחלון, שיט.

כנראה שהתעכבתי שם יותר מידיי כי בשניה שאני יוצא סירנות וניידות מקיפות אותי ושוטר אחד אוזק אותי בכוח ומכניס אותי לניידת

-----

השוטר המזדיין תופס אותי מהאזיקים שמאחורי גבי ועובר איתי בין כל התלמידים שמרותקים למקרה עד לחדר המנהל
"פריצה, ושימוש בסמים, מזלך שהאנשים הנחמדים לא הגישו תלונה" המנהל, מר בראון, אומר כשהשוטר עוזב אבל ההבעה הקרה לא עוזבת את פניי
"אני לא ינאום לך יותר מידיי, פשוט תנסה... להתרחק מצרות, נשארת כיתה כבר פעמיים בגלל השטויות האלה" הוא אומר ופותח את האזיקים בעזרת המפתח שהשוטר השאיר לו
"מה שתגיד" אני יורק בזלזול, משפשף את מפרקיי ידיי ויוצא מחדרו, הולך לחפש את אנטון

"בנזונה אחד!" אני צועק כשאני מגיע אליו והוא קופץ בהפתעה "איידן, א-אני..." הוא ממלמל ואני תופס אותו מהחולצה ומצמיד אותו לקיר "מה אמרתי לך?" אני שואל בעצבים אך שומר על פנים קרות "אמרתי לך לא להתקרב לילד המזויין! אם לא היית מתקרב לילד, לא הייתי מבלה את הלילה בתא ועכשיו כבר היינו סופרים שטרות!" אני צועק, לא אכפת לי שכל בית הספר שומע.

"איידן!" לוק מנסה לתפוס אותי אחרי שהוא התעלף ואני קם מהרצפה, מנגב את פני מהדם שנוצר מכמה אגרופים של אנטון
"קח אותו לאחות, שברתי לו את האף" אני ממלמל והולך משם, מחפש אחרי בר,

לא בר... לא בר... לא בר... איכס אשלי... בינגו! מצאתי אותך! אני רואה את הגב שלה לייד המחששה

"בר!" אני צועק מרחוק ופתאום רן מתקרב אליי ביחד עם אדם "לא כדאי לך להתקרב אליה כרגע" רן אומר ואני מגחך ללא הומור, תופס בצווארון החולצה שלו ומצמיד אותו לקיר
"הייתי שמח לפוצץ אותך כרגע... אבל אני צריך ללכת לבחורה שלי" אני אומר ושולח אגרוף לבטן שלו
"איידן תקשיב לו, לא כדאי לך ללכת לש-" הוא מתחיל אבל אני דוחף אותו על רן ומתקרב עוד יותר לבר, מה שנותן לי נקודת מבט טובה יותר על האנשים שליידה. ושיט, כלכך הסתבכתי

פרק ארוך... תהנו ;)