איידן
"התגעגעתם?" אני מחייך אחרי שאני פורץ את הדלת על ידי ירייה במנעול
"אהבת את הקעקוע פריטי בוי?" גיא מגחך ודוחף אותי אחורה , מה שלא כל כך עוזר לו כי אנטון מייצב אותי
"מה שתגיד, איפה הבחורה שלי?" אני מזיז אותו הצידה ומגלה מולי את אדוארד
"הבחורה שלך? כן... לא נראה לי" ביירון נעמד לצידו באיום
"אחותי לא שייכת לא אחד, אם לא הבנת את זה קודם לכן" ביירון מגחך ואני מעביר את ידי על פניי
"לפניי שאני יורה בך, מה שאני ממש רוצה לעשות, מה אתה רוצה?" ביירון משלב את ידיו ואני מגרד בעורפי
"אני רוצה לדבר איתך, חמש דקות, ואז אני נעלם לך מהעיינים" אני אומר והוא בוחן אותי לרגע ומהנהן
"יש לך חמש דקות ילד, תשתמש בהן בחוכמה" הוא מניד בראשו לכיוון המדרגות נכנס לחדר אחד ומתיישב בכיסא מרופד מאחורי שולחן משרדי
"אני אוהב אותה" אני מודה בפניו אבל הוא לא מגיב, רק מסתכל על היד שלו ומשחק עם עט פשוט שהוא מצא על השולחן
"ביירון, אני אוהב אותה כלכך שכואב לי לעזוב אותה כדי ללכת לשירותים, בבקשה תבין אותי" אני כמעט מתחנן אליו אבל עדיין אין תגובה
"זה כאילו חצי מהלב שלי נקרע כשהיא לא ליידי, להתרחק מימנה יותר כאב לי מה'יצירה' שאוסטין השאיר על החזה שלי" הוא מרים אליי את מבטו לשניה אבל לא מוציא צליל מפיו
"אני הייתי חייב לסמן אותה, אבל אני מבטיח לך שאני לא אגא בה שוב בניגוד לרצונה" אני משפיל את ראשי והוא סופסוף מדבר
"היית חייב?" הוא לוחש בקול מאיים והעט שהיה בין אצבעותיו נשבר
"כל מי שיצאתי איתה עד עכשיו, כולם היו זונות, לא סימנתי אף אחת מהן מה שנתן לשאר הבנים רשות לגעת בהן, בכוח." אני אומר בשקט ומסתכל עליו
"חמש הדקות שלך עברו" הוא לוחש ואני מתקדם לכיוון הדלת
"החדר שלך בקומה השלישית, אני מקווה שאין לך פחד גבהים או משהו בסגנון" הוא אומר כשאני מניח אני ידי על הידית
"וזה אומר?" אני שואל והוא מחייך חצי חיוך
"שמרגע זה אתה תחת חסותי, יש לך הזדמנות, אל תפקשש אותה"
YOU ARE READING
Looks like an angel, acts like a devil
Romanceאיידן הוא ה'באד בוי', הוא בן 20 אבל עדיין בי''ב הוא מתאהב בה ובתמימות שלה הוא מסמן אותה כשלו, עונד את השרשרת שלו על הצוואר שלה, הוא לא זז מימנה לשניה, הוא לא יכול ,הוא זקוק לה כמו לאוויר, אבל הוא לא יודע עם מי הוא הסתבך והכל בגלל שהיא הסתירה מכול...
