אם היו קוראים לי למשרד של המנהל לפני שמונה חודשים הייתי נלחצת, אבל לא, לא היום. ישבתי בנחת בכיסא שמול השולחן של המנהל, ושיחקתי עם הקצוות של השיער שלי.
המנהל נכנס, לא זזתי.
המשכתי לשחק בקצוות השיער שלי בנחת.
הוא התיישב מולי.
לא הרמתי מבט.
אמילי הוא אמר,
כן, אמרתי בקול מתוק
אמילי, אני לא כאן כדאי לשחק איתך משחקים. את יודעת למה את פה,
לא האמת שאני לא יודעת, אמרתי
אמילי הפרויקט שלך-
חוקי לחלוטין, קטעתי אותו.
זה כן היה משחק, משחק כוחות.
לעולם אל תתני לאדם השני לעשות את המהלך הראשון בויכוח, שמעתי את הקול של אבא מהדהד בראשי, וראיתי אותו מזיז את החייל הלבן בתור המהלך הראשון.
אפשר להתווכח על האם הוא חוקי או לא המשיך המנהל, אבל אם היה השתתפות של לא משולבים זה לא חוקי לחלוטין, בלי ויכוח
התקפה
אני ראיינתי כמה לא משולבים בשביל הפרויקט, אבל בדקתי את זה, זה חוקי.
הגנה
אייזה וויק המנהל אמר
שח
חברה קרובה, איך היא קשורה לזה?
הגנה
היא כתבה את הפרויקט ביחד איתך נכון?
התקפה
לא, אמרתי בקול רגוע, וגם אם כן אין לך שום דרך להוכיח את זה. אדוני המנהל, אולי אתה מרגיש שיש לך יותר כוח בתוך הקירות האלה, ואולי באמת יש לך, אבל מחוץ לקירות האלה, אני זאת עם הכוח, רק כדאי לרענן את זכרונך, אבא שלי הוא חבר ממשל, ואתה תופתע כמה מהר אני אוכל לסדר את הפיטורים שלך, או את הורדת המעמד.
שח
זה איום?
לא, רק תזכורת אמרתי ויצאתי מהמשרד
מט
YOU ARE READING
היומן הכפול 2: גבולות מטשטשים
Nonfiksiהספר ההמשך של גבולות נפגשים! הספר נמשך! אם לא קראתם את גבולות נפגשים, אתם לא תבינו, אז אני ממליצה ללכת ולקרוא. מקווה שתהנו. הסיפור הזה הוא ממני אליכם ❤️
