לפני שהחיים שלי הלכו לעזאזל

B-13

כשרוז הגיעה למנ"ס, היא ראתה בדיוק את מה שציפתה לו.

הצוות קיבל אותה בברכה - אמנם ברכה רובוטית ואדישה למדי, אבל ברכה. היא קיבלה את נאום ה"זהו המכון הראשון מסוגו לנוער מיוחד", שהיה מספיק בשבילה כדי להבין שהצוות חושב שהם פריקים ושלא משלמים להם מספיק בשביל להתמודד איתם.

היא קיבלה ערימת דפים וסוג-של נזרקה ממשרדי הצוות. היא בחנה את הדף הראשון בערימה שבו מפורטת מערכת השעות השבועית שלה, שלא נראיתה עמוסה במיוחד. היו לה חמישה שיעורים שנמשכו שעה והתפרסו במשך שעות היום, כך שהיו לה כמה שעות חלון בין שיעור לשיעור. זה היה מוזר, אבל לא הפריע לרוז. גם אם זה היה מפריע, לא נראה לה שלצוות היה אכפת.

היא לא רצתה לעצור במסדרונות, גם אם היו שם רק תלמידים בודדים, ולכן נאבקה בדפים שבידה עד שהצליחה לעבור דף עם יד אחת בעוד היד השניה גוררת מאחוריה את המזוודה.

הדף השני היה מפה של המכון, מפה שציינה גם את חדר המעונות שלה. רוז באמת הזדקקה למפה. ההכוונות שקיבלה מהמזכירות אל חדרי המעונות היו מעורפלות ולא מובנות.

רוז לא הייתה טובה במיוחד בקריאת מפות, אבל המפה הייתה פשוטה ומובנת. היא פנתה במסדרון הנכון והוקלה לראות שהדרך לשם לא ארוכה ומסובכת.

בדרך הזו היו הרבה יותר תלמידים.

חלקם ישבו על הרצפה בקבוצות ופטפטו ביניהם, חלקם שיחקו בכדור במסדרון (מה שהקשה על רוז לעבור בלי לקבל כדור לפנים) וחלקם ישבו לבד והתעסקו בעניינים שלהם.

רוז הניחה שהדפים המהודקים באמצע הערימה שהחזיקה היו התקנון. היא החליטה לעבור עליו אחרי שתתמקם במעונות.

כשהגיעה למסדרון המעונות והצפיפות החלה להידלל, היא בחנה כל דלת באיטיות. כל דלת היית עשויה עץ כהה ועליה היו מודבקים אותיות ומספרים בעץ לבן.

כשהגיעה לחדר 13-B היא פתחה את הדלת בהיסוס.

הוא לא היה גדול במיוחד, אבל היה בו מספיק מקום לשלושה תלמידים שלא יהיו צפופים מדי. החצי התחתון של הקיר היה צבוע בירוק כהה. לאורך שני צדדים של החדר היו מיטות פשוטות ומוצעות. אחת מהן מבולגנת באופן שהודיע לה שמישהו ישן שם בבירור, ועל האחרת נערה שכבה על בטנה וקראה מתוך ספר כלשהו, רגליה מתנועעות באוויר כאילו מחפשת דרך אלגנטית להוציא בה את האנרגיה האגורה בה.

המיטה השלישית הייתה דחוקה כנגד הקיר ביניהם, מעליה היה החלון. נראה שרוז הולכת לישון ראש לצד ראש עם בעלי המיטה המבולגנת.

בין המיטות היה שולחן עץ יפני נמוך וכריות ישיבה פזורות סביבו. טלוויזיה קטנה הונחה על שידה נמוכה ממש מול השולחן.

בעוד רוז בחנה את החדר, נדמה שהנערה סוף-סוף שמה לב לנוכחותה.

היא הרימה את ראשה מהספר והזיזה קצוות שיער בלונדינית אל מאחורי אוזנה. "שלום לך, חדשה." היא אמרה בחיוך.