רוז אולי אנטי חברתית, בוטה באופן כמעט מקסים ועושת צרות רצינית, אבל היא האדם המסודר ביותר שלכל אחד יהיה את העונג להכיר.
היא קמה בדיוק בשש בבוקר, כשהשמש רק החלה לבצבץ מקו האופק. היא צחצחה שיניים, שטפה פנים וסירקה את שיערה, ודבקה בבושם ששמה כמעט כל יום שהפך כמעט לסימן ההיכר שלה. היא לא רצתה להיראות לא שייכת ולכן ניסתה ללבוש משהו דומה יותר לסגנון שראתה עד עכשיו, והחליטה על חולצה לבנה, ג'ינס בהיר וקרדיגן ורוד. לא היה לה כוח להתאפר, לכן היא רק מרחה ליפ-גלוס ורדרד על השפתיים שלה. היה לה גם אייליינר, אבל היא אף פעם לא הצליחה להשתמש בו.
היא בדקה את מערכת השעות שלה שתלתה על דלת הארונית שלה וגילתה שהשיעור הראשון שלה - מתמטיקה - התחיל רק בשעה תשע. היא בהתה בשעון שהראה שהשעה שבע בבוקר, ואז בקריס והלנה ישנות בנוחות במיטותיהן ונאנחה.
בצד החיובי, לפחות היה לה זמן לשפר את כישורי האייליינר שלה. היא לקחה את התיק החדש שאביה קנה לה, תיק כתף בצבע תכלת, ודחפה לתוכו כל מה שחשבה שאולי תצטרך. מחברת, ספר, מחשבון, עטים. לאחר שסיימה חזרה לחדר האמבטיה וניסתה שוב ושוב לסדר את האייליינר שיהיה זהה בשני הצדדים, אך ללא הצלחה.
היא לא ידעה כמה זמן חלף, אבל הידיים שלה התעייפו והיא התחילה להתייאש. היא חשבה שהיא כמעט הצליחה, עד שהדלת נפתחה בבת אחת, היא נבהלה וציירה פס שחור שעבר מעיינה הימנית עד לרקה.
הלנה - עם עיגולים שחורים מתחת לעיניה ושיער פרוע כמו עץ לאחר סערה - פרצה בצחוק.
רוז בהתה בה בהבעה שהייתה תחילה מופתעת, אך נמשכה למעוצבנת.
"אני לא רגילה שיש פה מישהו בבוקר," היא הודתה וזה נשמע כמעט כמו התנצלות. כמעט. רוז לא חשבה שהבחורה שעומדת מולה תהיה טיפוס שמתנצל.
"אממ... נראה לי שנמרח לך קצת,"
"אה באמת?" שאלה אותה רוז, שסוף סוף הצליחה להתאושש ולדבר שוב.
הלנה צחקקה, היא ראתה בזווית עיניה חבילת מגבונים להורדת איפור, לקחה אחד וניקתה את הרקה של רוז בעדינות מפתיעה עד שהבינה מה היא עושה, הושיטה לרוז את המגבון במבוכה וכחכחה בגרונה.
"אני, אממ, יכולה לעזור לך בזה אם את צריכה." הלנה הציעה בטון שנשמע די חברותי.
רוז מצמצה בהפתעה.
"כן, בטח," היא לחשה. "תודה."
הלנה משכה שרפרף מהיכנשהו מאחורי רוז והורתה לה לשבת. רוז צייתה, והלנה הושיטה אצבעות עדינות לסנטרה כהוראה להרים אותו.
רוז עצרה את נשימתה, ליבה פעם במהירות. היא לא ידעה אם זה כי הלנה הייתה מאיימת, או כי המגע העדין הרגיש... נחמד.
"אז... איך בחורה כמוך מגיעה למקום כזה?" הלנה שאלה תוך כדי הפעולה.
"את מפלרטטת איתי?" רוז שאלה, חצי בצחוק.
YOU ARE READING
לפני שהחיים שלי הלכו לעזאזל
No Ficción/בבקשה תקראו את הטריגרים לפני הקריאה/ רוז סקוט מוצאת את עצמה במוסד מיוחד לנוער בסיכון. הראשון מסוגו, למעשה. היא עוזבת את בית אביה ומתרגלת לאורח חיים שונה לגמרי ממה שהיא מכירה. השותפות החדשות שלה לחדר לא מקילות על השינוי הזה. קריסטינה לייט היא מוז...
