לפני שהחיים שלי הלכו לעזאזל

גלידה בחסות: הלנה התנקשויות בע''מ

סוף השבוע הגיע. הטלוויזיה הקטנה בחדר שלהן הייתה דלוקה, הלנה ישבה מולה בגבה למיטה של רוז וצפתה בסדרה. לרוז לא הייתה אנרגיה להרים את ראשה ולבדוק במה היא צופה, אז היא עצרה כמה שניות כדי להקשיב.

"אפריל, בניתי את זה בשבילך! זה לקח לי שבועות! את לא אוהבת את זה?"

"למה שאני ארצה משהו ממך, דונטלו? אני צריכה מישהו חזק, מישהו שיכול להגן עליי... כמו קייסי!"

"לא, לא, לא! זה לא נכון!"

"את רואה צבי הנינג'ה?" רוז הביטה בנערה בהפתעה.

"כן, אז מה? זאת סדרה שמתאימה לכולם." התלוננה הלנה.

"אין לי בעיה עם זה, אני אוהבת את הסדרה הזאת!" קראה רוז. היא התיישבה ברגליים משולבות על המיטה שלה, מול הטלוויזיה.

קריסטינה לא הייתה איתם. מסתבר שהיא קיבלה יום לפני כן שיחה מאביה שביקש ממנה לבוא לסוף השבוע. היא הייתה חשדנית בהתחלה, אבל הסכימה.

אז באותו היום, הן היו רק היא והלנה.

הן המשיכו לצפות בפרק, ברקע שתיקה מביכה. הלנה שינתה תנוחה, ובהתחלה זה לא נראה לה עניין גדול, אבל היא המשיכה לעשות את זה כמה פעמים. רוז הניחה שממש לא נוח לשבת על כרית בחדר הקר.

"את רוצה, אולי, לשבת על המיטה שלי? היא יותר נוחה וגם ממש מול הטלוויזיה." רוז הציעה לבסוף.

הלנה הביטה ברוז בהפתעה. "באמת? זה לא מפריע לך?"

רוז רק חייכה, זזה מעט לצד ותפחה בידה על המקום שלצידה, מסמנת להלנה שהיא יכולה לשבת לידה.

רוז כיסתה את שתיהן בפוך שלה כך שהאוויר הקר לא יפריע לאף אחת מהן. לרוז הייתה פיג'מה כחולה פרוותית, כך שלא היה לה קר, אבל מסיבות שלא מובנות לה הלנה לבשה פיג'מה דקה של ספיידרמן בעלת שרוולים קצרים. היא הניחה שהיו לה סיבות משלה, ולא העירה על כך כלום. וגם לא על התחבושות שעיטרו את זרועותיה. היא הניחה שזה מה שקריסטינה דיברה עליו כשהיא דיברה על הרעיונות המטומטים של הלנה.

בשלב כלשהו רוז הפסיקה להפנות את תשומת ליבה לסרט. מוחה התמקד בתלתלים העדינים של הלנה, בפוני המבולגן שלה, בצורה שבה ישבה. שוב געשה בה ההרגשה שהיא אמורה להכיר את הנערה הזאת שמולה.

"את אוהבת את ספיידרמן?" היא שאלה לפתע.

הלנה הפנתה אליה את מבטה, מעט מבולבלת. השאלה נדמתה קצת מוזרה, כי היא הגיעה כמו משום מקום.

"כן, הוא תמיד היה אחת הדמויות האהובות עליי של מארוול." הלנה ענתה. "ראיתי את היקום הקולנועי של מארוול בערך עשרים פעם מאז שהייתי ילדה."