האור שלו❤️‍🩹

פרק 9 - חזרתי לעבר.

נקודת מבט אנה:
לירון יצא, אין לי מושג לאיפה.
יש לי הרגשה טובה, ורעה.
כאילו הוא בסדר, אבל משהו קרה שם.

⚠️קללות + הפרעות אכילה⚠️
בזמן שחיכיתי לו בבית שלי, נזכרתי במשפט של הילד, וחזרתי לעבר.
בעיר הקודמת שלי, לא הייתי הכי יפה.
הייתי מלאה, הייתי מקנאה בכולן.
יש כאלה שהיום אני מבינה שהיו פחות יפות ממני, אבל גם בהם קינאתי.
אני לא אהבתי בעצמי כלום.
לא את השיער.
לא את המבנה גוף.
לא את העיניים שלי.
לא את האף.
לא את האוזניים שלי, שרק חיפשתי איך לשנות.
שהשתנתי, ועברתי עיר, אז יצרתי לעצמי משפט.
'אולי אני לא אנה זק, אבל אני אנה מוריאל.'
משפט שמלווה אותי מאז, ושהילד אמר 'השמינה ברמות.' זה העביר אותי לעבר, לתקופה של הפרעות אכילה.
ממצב של הפרעות אכילה, הגעתי לאיפה שאני היום, ועכשיו אני חוזרת אחורה.
כנראה שהחברה הכי טובה שלי לשעבר צדקה.
היא תמיד חשבה שאני לא מספיק יפה.
שאני לא מספיק רזה.
אולי היא באמת צדקה.

החלטתי ללכת לחדר שלי, ולהישקל.
הוצאתי את המשקל, הורדתי את נעליי, ועליתי.
המשקל הראה לי את התוצאה, ודמעות היו בעיניי.
באמת השמנתי.
שמעתי רעש של הדלת נפתחת, זה בטח לירון.

"אנה, את פה?" שמעתי את לירון שואל.
לא עניתי כדי שלא ישמע את קולי הרועד.
שלוש דפיקות נשמעו, ומייד לאחר מכן לירון נכנס.
הוא הסתכל עליי, הוריד את מבטו אל המשקל, והבין.
המספר עוד היה כתוב.
בכיתי עוד יותר.
לירון לקח את המשקל, ורץ החוצה.
שמעתי רעש של מגירה נפתחת.
רצתי אליו, וראיתי שהוא הוציא פטיש.
"מה אתה עושה?"
"את באה איתי."
"לאן?"
בואי, ותראי."
הלכתי אחריו, ראיתי אותו מניח את המשקל על המדרכה.
הוא הביא לי את הפטיש.
ביד רועדת לקחתי את הפטיש.
"מה לעשות?" שאלתי את לירון.
"את לוקחת את הפטיש, ושוברת את החרא הזה למיליון חתיכות."
אמר, וכך עשיתי.
בהתחלה מכה קטנה, שעשתה רק סדק.
לאחר מכן, עם חיוך ענק על הפנים, התחלתי לשבור את המשקל למיליון חתיכות.

"אני אוהב אותך, לא בגלל המשקל שלך. אני אוהב אותך, לא בגלל איך שאת נראת. אני אוהב אותך, כי את מי שאת." אמר לירון, ומפל דמעות ירדו מעיניי.
"אני אוהבת אותך." אמרתי בחזרה, ונישקתי אותו כאילו אנחנו זוג מסרט.

נקודת מבט לירון:
הייתי בהלם, הלכתי לבית של אנה, מעכל את כל מה שקרה.
שנכנסתי לבית צעקתי את שמה, אין קול, ואין עונה.
דפקתי על דלת חדרה, שוב אין קול, ואין עונה.
החלטתי לפתוח את הדלת.
ראיתי אותה יושבת, ובוכה.
ראיתי את המשקל על הרצפה, עם מספר כתוב עליו.
הבנתי ישר מה קרה.
לקחתי את המשקל, ורצתי החוצה.
פתחתי את אחת המגירות, הוצאתי פטיש, בדיוק אנה באה.
"מה אתה עושה?" שאלה.
"את באה איתי." עניתי לה.
"לאן?"
"בואי, ותראי."
לקחתי אותה לבחוץ, שתשבור את המשקל.
בהתחלה היא פחדה, והיססה.
כמה דקות לאחר מכן, היא שברה אותו, עם חיוך ענק על הפנים.
הסברתי לה למה אני אוהב אותה, והיא נישקה אותי.
נכנסנו לבית שלה, והחלטתי לספר לה את מה שקרה.

"אנה, תקשיבי." אמרתי לאנה.
"מה קרה?" שאלה לחוצה.
"הייתה לי תוכנית, להרוג את יוסי."
"מה? אתה נורמלי?"
"תרגעי, הוא אולי כבר מת."
"מה זאת אומרת?"
"זוכרת את דור? החבר הכי טוב שלי לשעבר."
"כן, שהיה חבר שלך שגילית על הפסוריאזיס, ואז שעברת עיר הקשר התנתק."
"בדיוק, היום הוא קשור למאפיה."
"אוקיי, תמשיך אני מקשיבה."
"לא רציתי שהוא ידע על יוסי, ואון, אז שאלתי את אחותו הקטנה יהלי, אם היא תוכל לעזור לי. היא אמרה שכן, באה בתור צלפית, ופגעה בו בול."
"אז מה הבעיה עכשיו?"

"שתי בעיות, בעיה ראשונה אני לא יודע אם הוא מת."
"מה הבעיה השנייה?"
"אחרי שיהלי ירתה בו, היא ירדה ללמטה, אמרתי לה תודה והיא חיבקה אותי."
"אוקיי, זה נורמלי, אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלך לשעבר."
"החיבוק זה נורמלי, אבל אחרי זה היא ניסתה לנשק אותי."
"מה?!?!?!?! מי נראה לה שהיא?"
"תרגעי, אמרתי לה שיש לי חברה, שזה לא יקרה, ובנוסף זה בגידה באח שלה."
"אח שלה לא מעניין אותי, אתה זה שכמעט התנשק איתה!"
"איזה כמעט, העפתי אותה ברגע שהיא התקדמה אליי."
"מה שתגיד."
"דיי סומק, לא לכעוס."
"אל תקרא לי סומק שאני עצבנית עליך!"
"טוב אנה, תרגעי."
"למה שאני ארגע? אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלך לשעבר, ניסתה לנשק אותך."
"ואת לוקחת את זה בחוסר פרופורציות."
"אוקיי."

"חכי, יש עוד משהו."
"מה עכשיו?"
"למה נשקלת עכשיו?"
"סתם."
"אם זה היה סתם, את לא היית בוכה."
"פעם הבאה אני לא אבכה, אוקיי?"
"מי גרם לך להשקל?"
"זה משנה?"
"ברור, זה פסיכי לגמרי."
"מה פסיכי?"
"זה פסיכי, את בוכה כי נשקלת, מה זה משנה כמה את שוקלת?"
"כי אכפת לי מה אומרים עליי."
"אז, מה אמרו שגרם לך לעשות את זה?"
"מה אכפת לך?"
"אכפת לי ממך, תמיד!"
"אוקיי, לא אמרו כלום."
"את משקרת, המבט שלך תקוע ברצפה, סימן שאת משקרת."
"אוקיי, אני אספר לך את האמת."
"אני אחכה בסבלנות."
"היום שלא הרגשתי טוב יצאתי לשירותים, שחזרתי און עמד בחוץ, הוא דיבר איתי, ונישק אותי. הרגשתי שזה בגידה בך, רצתי לשירותים שטפתי את הפה, וחזרתי. אחרי כמה דקות כבר היה צלצול, הוצאתי את האוזניות, שמתי רק אחת, אבל לא ראו שעוד אחת חסרה, שתי בנים נכנסו לכיתה, הם דיברו, עליי, הם אמרו שהשמנתי, שלא פלא שרק אתה, ואון מסתכלים עליי."
"שיגידו, גם ככה אם מישהו יסתכל עלייך, הדבר הבא שהוא יסתכל עליו, זה החדר בבית חולים."
"קל לך להגיד, אבל זה שלח אותי לעבר."
"מה העבר שלך?"

---------------------------
איזה פרקקקקק.
זה הפרק הכי ארוך שכתבתי לכם.
פרק הבא ב10 הצבעות.❤️❤️❤️❤️❤️

יפים שלי.❤️❤️❤️❤️❤️
תודה על התגובות, וההצבעות שלכם.😍😍😍😍😍

מצטערת שהוא לא כל כך טוב, אני קצת לא מרגישה טוב, ועדיין ניסיתי לכתוב לכם.❤️