האור שלו❤️‍🩹

פרק 15 - הוא הגיע.

נקודת מבט אנה:
שמו לי כיסוי עיניים, יצאנו כבר מהרכב, ואני מרגישה חול ברגליים.
נכנסנו לתוך מקום קר, אחד החיילים הוריד לי את כיסוי העיניים, שמעתי צעדים, הסיוט שלי הגיע.

"לונג טיים." אמר.
"יותר מידיי." אמרתי, בציניות מזויפת.
"לא יפה לך צינית."
"לא יפה לך הכל, אתה שומע מישהו מעיר על זה?"
"היא מתחילה לעצבן אותי, תקשרו אותה בכיסא."
"ממש לא, תשחררו אותי."
"את תשתחררי ברגע שהוא ייפול."
"אני מודיעה לך, שדבר הכי קטן שקורה לו, ואתה תראה את יכולות הלחימה, שאפילו אני לא יודעת שיש בי."
הוא התחיל לצחוק.
הוא פאקינג מזלזל בי, בן זונה.
אם עד עכשיו שמרתי על קלאס, עכשיו זה נמחק.
"בן של פאקינג זונה!" נהמתי עליו.
הלם, זאת התגובה שלו.
"תראי מה זה, שבועיים וחצי איתו, ולמדת לקלל."
"דווקא הקללות זה ממך, בכל זאת, כל פעם שחיפשת את עצמך צעקת לנו את זה."
"בת זונה!"
"אתה עכשיו מחפש את אמא שלך?"
"תכניסו אותה כבר, ותשימו לה בד בפה!"
"כן בוס." שלושת השפוטים ענו יחד.
"ממש מקהלה." אמרתי בזלזול.
"אנה, הסיפור שלכם נגמר."
"הסיפור שלנו רק מתחיל."
"אנחנו נראה, אנה."
"אתה תהיה בקבר בזמן הזה, אבל נזרום, און."

~כמה שעות לאחר מכן~
נקודת מבט לירון:
"חתיכת מניאק מזדיין!" צרחתי, והעפתי את הטלפון.
"מה קרה?" אמי נכנסה, בחיים לא שמעה אותי מקלל.
"חטפו את אנה." עניתי.
"מה?!?!?!?!?!"
"ואפילו למשטרה אי אפשר ללכת."
"למה?"
"כי הם עובדים איתו, הם חבורת שפוטים, שעובדים איתו בשביל כסף, פאקינג כסף מזוין."
"אני מצטערת, אהוב שלי."
"זה בסדר, יש לי כבר תוכנית."
פסוריאזיס, המילה שקבענו, בטוח היא תמצא דרך להעביר לי אותה ביחד עם כתובת.

ירדתי למטה, לוקח תפוח ירוק.
"תקשיב, יש לך מחר בדיקה, אני לא אוכל לבוא איתך."
"של הפסוריאזיס? איפה?"
"כן, ברחוב  מוריה 58, אצל דוקטור דור."
"אוקיי, תודה אמא."
"באהבה, מתוק."

נקודת מבט אנה:
מרוב שיעמום חרטתי על הקיר.
עייפות מתישה אותי, אני בלי אוכל מאתמול, רמזתי ללירון שיבוא, שלחתי לליה הודעה, עם הקוד שבחרנו, שראיתי שהם לא לקחו לי את הטלפון.
אני מקווה שהוא ראה, אני מקווה שהוא יגיע היום, רמזתי לו שיבוא עם דור.

בומים ויריות נשמעים סביבי.
הם הגיעו, הוא הגיע.
ראיתי את און, מתחבא בפינת החדר.
ראיתי מישהו גבוה ובלונדיני מתקרב, הוא סימן לי לשמור על השקט.
הוא התחבא בפינה בזווית השנייה מאיפה שאון, כך שבזמן שאון בא לצאת, הוא חטף ירייה.
האיש הגבוה התקרב ושחרר אותי, סימן למישהו להיכנס, ראיתי את לירון. רצתי אליו, נאחזתי בו כמו בחיים שלי.
"תודה." לחשתי ללירון.
"אין על מה מי אספוסה." אמר, ראיתי את האיש בהלם, יש משהו שאני לא עולה עליו.
"איך קראת לי?"
"זה לא משנה עכשיו."
"אוקיי."
"תודה גם לך, מי שלא תהיה." אמרתי צוחקת, לאחר שנזכרתי שאפילו את שמו איני יודעת.
"בכיף, תמיד פה בשבילכם, אגב שמי דור." אמר.
"אתה דור?"
"מסתבר."
"אתה לא מבין כמה עזרת לנו." סופסוף שחררתי קצת מלירון, חיבקתי את דור חיבוק קצר.
"באהבה, לירון זה אח."
"קווידאלה, אלה אס אספסיאל." אמר ללירון.
דור קיבל הנהנון קצר מלירון.
"בואי, ניקח אותך לבית." אמר לירון.
"תודה."

"אני אוהבת אותך." אמרתי לו שהגענו לים, החלטנו לעשות עצירה קטנה.
"גם אני אוהב אותך, יש לי הפתעה בשבילך." אמר וכיסה לי את העיניים.
"אני מקווה שאתה לא הולך לחטוף אותי כן?" שנינו צחקנו.
"לא כל עוד תגידי לא."
"מה?"
"תורידי את הכיסוי עיניים."
הורדתי את הכיסוי, אני רואה את לירון בסוף שטיח אדום, על הברך.
מאחוריו יש שלט של '?marry me' .
הייתי בשוק, דמעות בעיניי.
השיר ממעמקים מתנגן, ואני הולכת על השטיח.
אני מגיעה ללירון, והוא מתחיל לדבר.
"אני יודע שאנחנו ביחד מעט זמן, אבל אני מרגיש שמצאתי בית, מצאתי אהבה, מצאתי את האמא לילדים שלי, מצאתי את אישתי, את הגיסה המושלמת למאור."
נעצר לרגע, דמעה בודדה זולגת מעיניו.
"אני יודע שעברנו המון קשיים, אבל על הכל התגברנו, והנה עוד משפט שעד לא מזמן חשבתי שהוא  קלישאה, 'אהבה תמיד מנצחת', האהבה שלנו, הוכיחה לי שזה לא קלישאה, אז, התינשאי לי?"
-------------------------------------------------
אהבתי את הפרק, אבל מרגיש לי קצת מוזר, לא יודעת למה.

אני אשמח שתכתבו לי את דעתכם.❤️❤️❤️❤️❤️

אוהבת אותכם.❤️❤️❤️❤️❤️

אגב, אני עדיין חושבת שהפרק מטורף, שיהיה ברור!❤️❤️❤️❤️❤️