למה אני?! למה זו תמיד אני?!

קרב

"דובי? מה קרה?"

"ארי-סאן!" שינואה צעקה ורצה לבדוק מה שלומי, הסתכלתי סביבי, קימיזוקי ו-יו היו שניהם מול יואיצ'י עם נשקים שלופים.

 אפרופו נשק, לידי היו שתי חרבות שנראו בדיוק כמו החרב של יו רק שבמקום ירוק אחת זהרה בתכלת בהיר-כמעט לבן והשנייה בסגול כהה כמעט שחור.

"יואיצ'י! צא מזה! אל תתן לשד מחורבן לנצח אותך!" יו צעק, בבירור מודאג שיאלץ להרוג את חברו "אתה לא הולך להרוג ערפדים איתי?" יואיצ'י הושיט את ידו וזימן את הקשת שלו, "קולונל גורן!" קראה שינואה ממקומה לידי "זה הולך רחוק מידי! הם עדיין לא מוכנים. אז בבקשה, אל תגרום להם להרוג את יואיצ'י!" התחננה "אה? את תמיד מתנהגת כל-כך מגניבה, אבל את נחמדה אליהם, לא כך, שינואה?" אמר גורן בעודו צופה בשניים האחרים נלחמים "אולי תעזרי להם?"                                                                                                                                     "קולונל גורן!" אמרה שינואה בחרדה "אז, עשי את זה. תצילי אותם מפני רגשות האשם." אמר גורן בחיוך, שינואה היססה "מה? את לא רוצה ללכלך את הידיים שלך? זה הצד החמוד הראשון שראיתי בך."

 קמתי, לא מסוגלת לשמוע עוד שנייה מהשיחה הזו "שמישהו בבקשה יזכיר לתת לו סטירה אחר כך." מלמלתי בעודי עוקפת את גורן (אני ושינואה ישבנו מאחוריו) "יואיצ'י! צא מזה! אל תיתן לשד מחורבן לנצח אותך!" יו צעק שוב בעוד יואיצ'י טוען עוד חץ בקשת "אוף! דובי מטומטם! תקשיב לחברים שלך, לעזאזל!" צעקתי "תשתקו." יואצ'י אמר וכיוון חץ על יו "תמות." הוא מתח את החץ אפילו יותר, יו הוריד את החרב "תעשה את זה. אני לא אהרוג חבר. הבטחתי לעצמי שלא אנטוש אותם." את החלק האחרון הוא אמר בעיקר בשביל עצמו "ויואיצ'י, גם אתה לא יכול להרוג אותי." אמר, תקווה קלושה מהבהבת בקולו.

"הה, הא הההההההההא" צחק לו יואיצ'י בפנים "אם אתה כמוני..." המשיך יו בעוד יואיצ'י ממשיך לצחוק "אם איבדת את משפחתך מולך, אין שום דרך שבה תוכל להרוג חבר שלך!" אמר יו וזרק את החרב שלו, שננעצה באדמה מאחוריו. "אתה טיפש?" צעק קימיזוקי הוא ושינואה ממהרים אליו. "אבל, הוא צודק, אתם יודעים," אמרתי ונעמדתי ליד יו "אם הוא מחשיב אותנו כחברים אמיתיים, הוא בחיים לא יהרוג אף אחד מאיתנו." יו העיף אלי מבט מופתע, לא מצפה שאף אחד יבוא ויצדד בו אך מתעשת מהר "אז צא מזה עכשיו, יואיצ'י הטיפש!" צעק, לא מוכן לוותר קימזוקי ושינואה נעמדים לפנינו עם נשקים שלופים "אז... תמות-" התחיל יואיצ'י לומר אבל נקטע על ידי "יואיצ'י! אתה שוב פעם עומד להשאר מתחת למיטה ולצפות במשפחה שלך מתים?" צעקתי , מקדימה את גורן בכמה שניות.

יואיצ'י היסס, מנסה לקחת בחזרה את השליטה על גופו "פשוט צא משם והגן על חבריך!" גורן התעשת מזה שגנבתי לו את המילים וצעק, יואיצ'י החל להרפות את שריריו ידעתי מהסדרה שהוא חווה פלשבאק עכשיו, כולו רעד ופתאום, הוא שחרר את החץ והחטיא. יואיצ'י החל לרוץ לכיוונינו, בוכה וקפץ על יו בחיבוק "אין מצב," שינואה מלמלה "ח-חזרת?" שאל קימיזוקי בפליאה "בסדר, כל הכבוד שחזרת." אמר יו ברוך מלטף את ראשו של יואיצ'י "אני גאה בך, דובי. להתמודד עם שדים זה לא קל, לא משנה איזה." אמרתי וחייכתי "מי כמוני יודעת..."