חזרתי הביתה מבית הספר בבית הספר היה רגיל כמן כל הזמן קללות מכות..
חזרתי הביתה על סף דמעות.
נכנסתי הביתה ואח שלי היה שם הוא התחיל להציק לי ולהרביץ לי וכבר נמאס לי התחרטתי הוא התגרה בי והרגשתי שאני עוד רגע מתפוצצת אמרתי לאמא שלי אבל כמובן שלא אכפת לה והיא לא ניסתה להבין אותי התחלתי לבכות.היה לי קשה לנשום.
רציתי למות.
רציתי לשכוח.
רציתי לצרוח.
רציתי לרוץ.
רק לעוף מהעולם האכזר הזה.
רק להיפטר מהאנשים המגעילים האלה.
אין לי חברות אמיתיות,בחיים לא היה לי.
אין לי אהבה אמת בחיים לא היה לי.
אין לי משפחה אמיתית,אף פעם לא היה לי.
וכבר אין לי חשק לחיות.
חשבתי שמשפחה היא מישהו שתמיד תעזור.
תמיד תאהב. לא משמה מה. אבל טעיתי.
המשפחה שלי זה לא נקרא משפחה.
פתחתי את הטוויטר וצייצתי:
@anonymous שלום עולם אכזר,שלופ ולא להתראות.
לפתע הייתה לי הודעה מ @no_matrer לא. אל תעשי את זה לא אל תעשי את זה די לא אל תעשי את זה
@Anonymous אני מצטערת, אני חייבת אין לי טעם לחיות יותר
@no_matter לא בבקשה לא אל תעשי את זה, בשבילי.
@anonymous אני מצטערת אבל אני חייבת אני לא רוצה יותר להמשיך לחיות בעולם הנוראי הזה נמאס לי כבר אני רוצה רק ללכת לברוח ולא לחזור לעולם
@no_matter אל תעשי את זה בבקשה בשבילי.
@anonymous אני צריעה ללכת ביי
@no_matter לא אל תלכי
ניתקתי את הטוויטר והלכתי. לא עשיתי את זה כי הוא נתן לי תקווה.
YOU ARE READING
Twitter-Harry styles
Fanfiction@anonymous מבטיח? @no_matter מבטיח. ולא יודעת למה אבל האמנתי לו ולהבטחה שלו.. אזהרות: לפעמים יהיה שפה גסה יהיה גם נטיות אובדניות
