"מותק, את צריכה להסתלק!"
המשפט נחת לה בתודעה שניה אחת מאוחר מדי. כל מה שהצליחה לשמוע עד כה היו רק הדפיקות המואצות של הדייר במרכז כלוב צלעותייה.
בו-בום. בו-בום. אם לא תצאי מכאן עכשיו אז...
"ילדה!" קולה המקרקש של הזקנה היושבת לצידה קרע את מחשבות האימה שריקדו בראשה. "למה את חוסמת לי את המעבר? גם ככה אין פה אויר!"
היא הנהנה לעברה בהיסוס, מכווצת בתנוחה שעזרה לא לרמוס את מצבור הסלים ששתלה הזקנה תחת רגלייהן. ידה הימנית לפתה את ידית המושב הקרה, מנסה להיאחז במשהו. המושב היה רטוב מזיעה קפואה, כאילו גם הוא שותף לתחושותייה.
זה נכון, אין פה אויר. וזו בדיוק הבעיה.
"נו באמת," הרטינות של היושבת לצידה כבר מזמן חצו את גבול הדציבלים המהוגן. "עזרי לי לקום!"
יד גרומה הושטה לעברה בתובענות, גורמת לפעימות להתגבר אף יותר. היא חשה איך הדפיקות לוחצות על גרונה בחדות.
"א...אני..." היא מלמלה בשפתיים חרבות. "ל..א..."
"הצעירים של היום..." הפטירה זו באנחה קורעת לב והתרוממה במרץ שלא היה מבייש צעיר ותיק. "למה את ככה לא זזה, ילדה?"
היה לה קשה לומר שהתואר החמיא לה, בלשון המעטה. אחרי הכל, היא כבר חצתה את טווח הגיל הנכלל בהגדרה הזו.
"נו מה נהיה?" צעק איש גבה קומה שישב מלפנייה. "למה האוטובוס תקוע ככה?"
"סבלנות אנשים!" הנהג הרעים בקול בס עבה. "אני לא גרמתי לא להיתקע בכוונה!"
מלמולי הרוגז שנשמעו סביבה רק גרמו לחרדה בתוכה להתגבר. היא ניסתה לשאוף אויר בחדות, נכונה לגלות כי היא לא יכולה להכיל אותו. כאילו האוויר הפך לסמיך ומעופש, אובייקט שראותייה מסרבות להכיל.
"ילדה!" הקול המקומט נשמע מבוהל לפתע. "למה את..."
***
הו נואוווו! מה קרה לגיבורה שלנו? האם היא תשרוד את הסיטואציה?
מחכה לראות את הקטעים שלכם!
ועד הפעם הבאה-
YZ🤩
11/9/24
YOU ARE READING
הכירו את הגיבור שלכם
Randomהוא החבר הכי טוב שלכם. לעיתים, אתם יודעים עליו יותר ממה שאתם מכירים את עצמכם. אני מדברת על שמחת חייכם. משוש נפשכם. מאווי ליבכ...(חחח נו באמת... תנו לי להכנס לפוזה😂) כן, זהו הגיבור. האוצר שאתם יצרתם. ובספר הזה- אנחנו ניתן לו הזדמנות לזהור😎 פרטים בפ...
