תשוקה מזויינת/ חלק ב

2

דרק היה מקולקל וכך גם אני.
אין מישהו שקיבל את החיים שלנו ולא נידפק מהם.
החיים של ללכת על ביצים בלי סוף כי כל אחד יכול להתגלות כאוייב הכי גדול שלך.
למדנו לתת אמון אחד בשני גם כשזה לא היה קל. גם כשהוא לא היה מסוגל כי הם דפקו אותו.
"אלסיו--" קולו של אבי חודר את בועת האבלות שלי ואני מרים אליו עיניים מאוכזבות.
הכל כאב לי, לא ישנתי טוב כבר ימים ארוכים ואני לא יודע מה דרק עובר עכשיו, איזה סוג של עינויים.
הקוזה נוסטרה חטפו אותו אחרי שמישהו אקראי עבר על ידו והכניס לו מזרק עם חומר שעילף אותו בעורק ומשם הוא נלקח על ידי 2 גברים. כל זה ראיתי היום במצלמות האבטחה של חלל הקרבות שבו היה הקרב האחרון שלי.
זה לא משנה שניצחתי, זה לא משנה שזה היה קרב חשוב. כי הוא לא פה!
"אנחנו נעביר להם הודעה ברורה על הצעדים שילקטו אם הם לא יחזירו אותו שלם."
"פאפא שנינו יודעים שזה לא יעזור." יודעים יותר מידי טוב למען האמת. הקוזה נוסטרה חזקים והם תמיד ניסו לסגור חשבונות עם משפחתו של דרק.
"אנשי בודקים את מיקומו. אלסיו יהיה בסדר."
"אתה לא יודע את זה פאפא!" יצא לי מעט יותר תוקפני ממה שתכננתי וזה מערער אותי חזק יותר.
"אני אולי לא יודע את זה אבל אני בטוח בזה. אנחנו לעולם לא ניתן לאויבים את האושר של המפלה שלנו. אנחנו משפחה אחת ומי שחשוב לך, חשוב גם לנו."
"טנקס פאפא." אני אומר לו ויוצא מהחדר. אני יודע שאבא שלי יעשה הכול בשביל להוציא אותו משם אבל פאק, אני ממש לא רוצה את העזרה שלו.
אני בדרכי למכון לפרוק קצת זעם, אין סיכוי שזה ימשיך ככה.
"אלסיו-" קורא אחרי מרקו.
"לא עכשיו מרקו." אני אומר בהנפת יד.
"תעצור אני רוצה לעזור לך."
אני מסתובב אליו בדממה.
"יש לי חבר, שיכול לעזור לך. שיוכל לתת לך מידע על הקוזה נוסטרה כדי שתוכל להוציא את דרק."
"ולמה שהוא יעשה לי את זה?'
"כי הוא סוג של חייב לי."
כל השאר כבר לא מעניין אותי.
"תקשר אותי אליו." אני אומר והולך לחדרי

"פיליפ הכול מתחרבן. אני לא רוצה להרגיש טוב עם עצמי כי לא מגיע לי אבל אני לא מסוגל להמשיך לחיות ככה."
"אלסיו, זה לא יעזור לך להלקות את עצמיך. אתה חייב להתעשת. תנסה להגיע לעונג ברמה הגבוה ביותר. מה הכי יביא אותך לשם?"
הזין של דרק בתוך התחת שלי.
אבל הוא לא כאן. הוא פאקינג לא כאן וזה באשמתי.
"חדירה"
"מעולה. אני רוצה שתשכב על הגב מול מראה ותרים את הרגליים שיהיה מקבילות לראש." הוא מצווה ואני צועד במהירות לחדרי וסוגר אחרי את הדלת. אני נשכב מול המראה הארוכה על קצה המיטה.
אני לוקח את כל הצעצועים מהמגרה ומקרב אותם אלי.
"אלסיו, תשמן את עצמיך היטב ותכין את הקרקע, אל תזיין את עצמיך לפני שאתה מוכן. להכאיב על ידי חדירה לא נכונה לא יגרום לך להרגיש טוב יותר. אתה חייב להיות זהיר. תכניס את הצעצוע כשתהיה מוכן ואז תוך כדי חדירות תשפשף את עצמיך לא לפני.
ואם אתה מסוגל תנסה לגמור רק מגירוי הערמונית. אני בטוח שתרגיש טוב יותר אחר כך."
"תודה לך ד"ר."
"אם אתה צריך אותי על הקו רק תגיד ואני יעזור לך."
"זה בסדר אני חושב שאסתדר."
אני אומר בהיסוס ומנתק לפני שאתחרט. אני משמן את עצמי היטב כדבריו ומחדיר אצבעות, אני מביט על מעשה אצבעותיי במראה ולא מפסיק אני זועק כמו נער מתבגר אבל אני מרגיש שהחדירה הזו היא רק אמצעי להוציא ממני הכול. אני מוציא את האצבעות ומחליף אותן בצעצוע ומחדיר אותו עד הסוף.
ואז כשהוא מספיק עמוק אני מוציא ומכניס ומגרה את הערמונית שלי חזק. וזה מספיק בשביל לעשות זאת מספר פעמים ולגרום לי לביצים הדוקות וזרע שניתז לי על כל הבטן.
הלחץ אולי נשמט מכתפיי אבל הוא ללא ספק עדין רובץ עלי, מכביד ומכאיב יותר מכל.