ורד אסור/A forbidden rose

פרק עשר

לוקה:

''למה אתה מתכוון איום על גאיה?!'' שאלתי בזעם את ברונו שבישר לי על כך שהיפנים והרוסים שמים עין על גאיה,''הם ראו לוקה,תחשוב ההגיון ואל תפעל מהעצבים'' הוא מחזיר ברוגע.
אני קם אליו במהירות ומטיח אותו בקיר בחוזקה
''מדובר פה בחיים של נערה,נערה שאני אוהב.. איך אתה מצפה שאגיב?'' אני שואל אותו,עדיין בזעם
''כמו קאפו אכזר,לא כמו תינוק רכושני שיכלא ירחרח ויסלים את המצב'' הוא מחזיר באותו הטון,
יודע בדיוק מה התכוונתי לעשות..
''אני לא אוותר על זה ש'ירחרחו' סביבה חיילים'' אני אומר ומסתובב,לא מסוגל להסתכל בפניו ולהבין שאני טועה.
''תעזוב אותה לוקה,רק עד שירד האיום'' הוא מנסה בכל זאת לשכנע אותי, ''לא,ברונו!'' אני צועק ''היא שלי'' אני אומר בהדגשה ומסתובב לעברו, הוא מגלגל את עיניו בתגובה.
''לדבר אל הקיר'' הוא ממלמל ומתקדם לעברי ''היא נערה,לא בחורה מנוסה מהמאפיה,תחשוב על זה היטב'' הוא אומר בטון רציני ומסתובב,יוצא מהמשרד.

למעלה מארבע שעות אני יושב וחושב על תוכנית למניעת מתקפה חדשה,אם היפנים נכנסו לתמונה הספרדים ידחפו את האף שלהם כמו תמיד,ואם יגיע מצב שבו איום ירחף מעל הראש של המשפחה שלי..תהיה מלחמה.
כרגע ולטלינה באחריותו של אנג'לו,כך שאין דאגה בקשר לביטחונה. אך בקשר לגאיה אני לא יכול להרגע,משהו צועק לי שזה לא בסדר.
אני בטוח שאם היא תשים לב שנמצאים חיילים סביבה או האחים שלה ואפילו גרוע מכך אימה,
זה לא יגמר טוב.
אני לא מוותר על האופציה ובכל זאת אני קורא לסנטיאגו ופוקד עליו לפזר סביב גאיה לפחות חמישה חיילים.

גאיה:

צעדתי בחדרי בחוסר מעש ובלחץ,ניסתי להפעיל את השיקול הבריא שלי,למה?למה הוא רודף אחריי?
אני חשבתי שסיימתי עם העניין של המאפיות בגיל שבע! הוא גורם לי רק רע,הסיוטים שלי חזרו ובכל לילה אני רואה את אותו הפרצוף שצילק את חיי.

לא חסרה העובדה שאבא שלי חזר לנסות למצוא אותי,הכל נהרס מהרגע שהוא דרך בחיי!
לכל מקום שאני הולכת אני פוגשת בפניו,לוקה הזה לא נרגע!
''נכנסת לדיכאון?'' אדם, אחי הגדול נכנס לחדר שלי בגבה מורמת ''צא מפה'' אמרתי והתיישבתי על המיטה ביאוש ''תשמעי,באתי לקחת את המטען אבל אם יש בעיה את יכולה לדבר איתי,במילא אין לי עבודה בשעות הקרובות'' אדם אמר והביט בשעונו.
אחי הגדול עורך דין מוכר,יש לו בת זוג אמריקאית שגם היא ידועה כדוגמנית, שמה הוא זואי סמית'.
היא מהסוג בני אדם שלרוב לא מוצאים,היא נחמדה והלב שלה חם לכולם. היא תמיד תחייך,הכל אצלה הוא לטובה וכמובן,מכיוון שאנחנו משפחה של יהודים זואי בעצמה עובדת על להתחבר לדת שלנו.
''לא צריך, הכל בסדר'' אמרתי בחיוך מזויף
''כן,את בסדר כמו המצב בין ישראל לאיראן'' אמר בלעג ובגלגול עיניים, לפחות הוא מודע למצב בהמשך לכך שהוא חי על קו ישראל ואיטליה ''מה את רוצה? שאזמין סושי ותתחילי לדבר?'' שאל ומיד חשק עז לרוקן את האשראי שלו נדלק בי...וגם חשק לסושי
חייכתי חיוך ממזרי ''בסדר,'' אמרתי והוא הביט בי והיה נראה על פניו כי הוא מתחרט על ההצעה לסושי,בעיה שלו!
הוא שלף את הטלפון מהכיס והחל לרוקן את האשראי,לזה אני קוראת גאווה!