ורד אסור/A forbidden rose

פרק אחד

גאיה:

''גברת גאיה הדר עובדיה יש לך שתי שניות לקום מהספה להפסיק לרבוץ ולשטוף כלים'' אימא קראה מהמטבח
''כן המפקדת'' קמתי במהירות והצדעתי לה ללא נשימה
והחנקתי צחוק מתגלגל
היא חייכה אליי את החיוך החם שלה והלכה להעיר את אחים שלי שהם באמת נקראים 'רובצים'
התקדמתי לכיור והתחלתי לסדר את הכלים וספרתי בליבי
1...2...3
''אדון מאור לא זורחת לך השמש מהתחת'' צעקה אמא בעצבים ופה כבר צחוקי התגלגל בכל הבית
''אני שומע אותך גאיוש'' צעק לי מאור וקילל את הקיום שלי
''אני יודעת מאורוש,'' החזרתי בחינניות והמשכתי בסידור הכלים

לאחר שעתיים מהמחזמר המופלא של 'בוקר' בבית עובדיה נכנסתי לחדר והתיישבתי בשידת התמרוקים שלי.
מעולם לא השתמשתי בהם,אני שונאת איפור וכל דבר נשי
אך אימי החליטה שאם כל החדר שלי בנוי מהטעם שלי צריך קצת נגיעות אימהיות או יותר נכון,נשיות.
הושטתי את ידי אל קרם השיער ומרחתי בנדיבות בשיערי, לוקחת במהירות את המסרק ומסרקת לצורת קוקו,
הוספתי קצת ג'ל וקמתי מהשידה.
לובשת את בגדי הג'ודו שלי,
מכיוון שאני גודלת רק עם גברים אז נהפכתי קצת לטומבוי אבל לא לדאוג,יש בי צדדים נשיים.
נעלתי כפכפים ולקחתי מהשיש את הטלפון שלי
''הלכתי לשיעור ג'ודו'' אמרתי בצעקה לכל מתנחלי הבית
''אני אקח אותך'' צץ אסף משום מקום
''בסדר'' אמרתי ויצאתי מדלת הבית.
במקור אנחנו יהודים אך אנחנו חיים באיטליה עקב סיבות עבודה של אמא שלי.
אנחנו נמצאים בחברה יהודית וחיים באיטליה מאז שאני זוכרת את עצמי.

-

לאחר שעתיים שהעברתי בשיעור הג'ודו שלי יצאתי מהסטודיו עם שורט קצר וחולצה ענקית של אחי הגדול, מאור
יש לי שלשה אחים גדולים- אסף,אדם, ומאור
את אדם אני כמעט לא רואה כי הוא מבלה את זמנו על קו ישראל ואיטליה בגלל נסיבות העבודה שלו.
תמיד היה לי קשר טוב עם מאור כי הוא הכי קרוב לגילי,
מאור בן עשרים ואני בת שבע עשרה
לא שהקשר שלי עם אסף ואדם גרוע, אך אסף בן עשרים וארבע הקשר שלי איתו לא בנוי כמו עם מאור,שאנחנו מבינים אחד את השני עם אסף זה אחרת,הוא דואג לי ומרגישים את זה והוא מנסה להיות איתי אך הפער משפיע
עם אדם למשל זה קשר גם כמו עם אסף,אבל תקוע. חוץ מזה יש לי עם אחיי קשר מאוד טוב.
פתחתי את האייפון שלי והתחברתי לבלוטוס של האירפודס.
הפעלתי שירים באנגלית שנמצאים בפלייליסט שלי, התאפקתי לא להתחיל לרקוד ולשיר ברחוב.
הייתי כעשרים דקות הליכה מהסטודיו לביתי ובזה הרגע השעה הייתה שש אך נהגתי לפי המנהג הקבוע שלי וקפצתי ל 'ביקור' בבייתה של חברתי הטובה לוסי
תמיד היינו מעבירות את הזמן ביחד,חוות את אותו פיגור
ברמה שהאימהות שלנו היו בהלם כשיש חמש דקות שאנחנו לא מדברות בהן.
בדיוק הנייד שלי חייג ועצר את השיר ''only girl''
של ריאנה שהתנגן באוזניי
הסתכלתי על המסך ושמה של לוסיה התנוסס על המסך
או יותר נכון,איך שאני קוראת לה- סטוץ זמני שלי
עם אימוג'ים של זומבים כי זה בדיוק מה שהיא,לא מהעולם הזה.
עניתי לשיחתה בוידיאו ''כן,מותק?'' אני קוראת לה כך מאז שנגלה לי עניין הספרים הרומנטיים,
''ביצ' את בדרך?'' שאלה בחיוך שנמרח על שפתיה
''כמובן,את עירומה על המיטה?'' אמרתי בחיוך שניסיתי להפוך של זקן חרמן
צחוקה המתגלגל נשמע על הקו ''בואי כבר ימעיקה'' אמרה וניתקה לי בפרצוף בחיוך.
הלכתי ברחובה של לוס,מרימה את ראשי לשמיים,מסתכלת על האור המועט שנשאר מקרני השמש.