זואי לייסון: הפיירלורדס

פרק 9

פתחתי את הדלת וכולן היו במיטות בקומה העליונה והחזיקו כריות "ברוכה הבא זואי!" צעקו לי וזרקו עליי כריות לא בתיאום הכי מושלם אבל די מוצלח והכריות היו קשות וכואבות כמו סלע אני לא מבינה הכריות פה עשויות מאבנים או מנוצות ? כולן צחקו אחרי שנתתי להם מבט אדיש "זה בסדר לייסון ג'וניור את תתרגלי לזה " אמרה ניקי וציחקקה בזמן שסידרה את הכרית שלה במיטתה "אני פה שנה ועוד לא התרגלתי" אמרה אמה "אני פה 6 שנים אני ואף אחד לא הורגל ובחיים לא יורגל לקושי של הכריות פה" אמרה אשלי וכולם צחקו והרגשתי מחויבות גם לצחוק למרות שלא הבנתי את ה"בדיחה" התקדמתי לכיוון האזור שקים הראתה לי קודם ליד המיטה שלה ומעל המיטה של אנה , שם חיכתה לי אנה על המיטה שלי פותחת את התיק שלי אך נראה שלא הוציאה משם כלום "מה את עושה ?" שאלתי אותה "מחכה לך ,אני זוכרת שלוקח מלא זמן לפתוח את רוכסן של התיק הזה אז חסכתי לנו זמן" אנה אמרה בהתחלה זה היה נשמע לי התירוץ המושלם לחטט לי בתיק אבל זה נכון , שאנה הייתה לוקחת אותו לאימוני הכדורעף שלה היא הייתה נתקעת איתו תמיד.
ישבתי לצידה "אז נתחיל מלפרוק את התיק או משאלות" באמת רציתי לבחור בשאלות כי יש לי המון מהם אבל גם רציתי לפרוק את התיק אני באמת ילדה לא החלטית"בואי נפרוק את התיק" אמרתי לאנה הוצאתי בהתחלה את הבגדים "וואו השתנתה האופנה מאז שעזבתי" אמרה אנה לאחר שהוצאתי את כל הבגדים "כן... העולם די התקדם מאז...די הרבה"
הוצאתי חולצה, חולצה מהתיק והראתי לה את האופנה של היום "היי ! רגע ! זאת החולצה הישנה שלי של מורדות ורציניות עונה 1" החולצה הזאת הייתה בגוון שמנת והדפס של שתי הדמויות האהובות עליי וגם הראשיות רוני ואלי מהעונה הראשונה שיצא לפני המון זמן בערך 5 שנים לפני שהכריזו על גרסת הנצח והיא קיבלה אותו ליום הולדת שש שלה "למען האמת אני לא בטוחה למה לקחתי אותה היא לא מתאימה לי כבר"  סיימנו להוציא את החולצות ואם הייתי מקבלת שקל על כל פעם שהיא אמרה "היי זאת הייתה החולצה שלי" הייתי כבר עשירה יש לי תחושה שדחפתי את כל הארון שלי לתיק ואז היא ראתה את הכובע שלה היא הייתה המומה "וואו שנים עברו מאז אני זוכרת שאמא תמיד רצתה לזרוק אותו כי יש היא חושבת שיש כובעים יפים יותר " היא מדדה את הכובע וזה התאים לה בדיוק לחולצה "כן ... אמא עדיין לא מתחברת אליו" אמרתי והוצאתי עוד מכנס "את יודעת למה ?" שאלה אנה והיא הוציאה עוד מכנס בחנה אותו והייתה נראת מופתעת מאופנה של היום "לא ממש" עניתי לה והוצאתי עוד שלושה ג'ינסים בגווני הכחול "זוכרת שאמא הייתה מספרת לנו סיפורים שאמא שלה הייתה חברה בשלטון" אמרה אנה והינהנתי לחיוב בזמן שאני והיא הוצאנו סרטי שיער ופיפיונים והיא הייתה מראת מופתעת מהכמות הגדולה של הפיפיונים שהיו לי "שאימא הייתה צעירה היה לה את הכובע הזה והיא הייתה הולכת לבית הספר איתו יום אחד אמא של איימי הזאתי לקחה לה את הכובע בגלל שאח שלה נשלח לאוברסול ובצדק , אמא חטפה לה את הכובע מהראש והפילה אותה על הריצפה והיא נפלה ושברה את ידה הימנית בטעות למזלה של אמא סבתא עזרה לה אבל מאז אמא החביאה את הכובע בגלל שזה מעורר בה זכרונות רעים והיא הביאה את לי ביום הולדת שבע ואז את יודעת הגעתי לאוברסול וזה..."
לא ידעתי שאמא שנאה את הכובע הזה ושהיא כל כך דומה לי כמו שאומרים התפוח לא נפל רחוק מעץ ובלי ששמתי לב הוצאנו את כל הבגדים מתוך התיק ונשאר רק כמויות ענקיות של שימורים "או יופי אוכל שהוא לא רק פירה ופטריות או שעועית ואורז אני שמה במטבח את כל זה" אמרה אמה והיא החזיקה כל כך הרבה קופסאות שימורים עד שכיסו את פניה ואפילו נפלו לה כמה וכמה קופסאות וניקי עזרה לה סחוב אותם ואני ואנה היינו מאחוריהם סוחבות את הבגדים שלי ואת ערמת סרטי השיער והפפיונים המוגזמת בקטע טוב שלי אבל לא הבנתי דבר אחד איפה התמונות שארזתי ? "אז איך היה בלונדון ?"אמרה אנה בזמן שהכנסנו את הבגדים למדף שלי בארון הלבן של הבנות
"איך את יודעת שהיינו בלונדון? את לא היית שם טסנו לפני חצי שנה ... " אנה הראתה לי את התמונה שלי עם הביג בן ביחד עם אמא ואבא ותמונה של אנה שהדבקתי לידי "אני יודעת שזה לא בסדר אבל רציתי לדעת עוד דברים לא קיבלתי פיסת מידע עליכם שהייתי פה וזה שיגע אותי ו..." אנה ניסתה להסביר אך קטעתי אותה בחיבוק מוחץ "זה בסדר זה מובן" והיא החזירה לי בחיבוק מוחץ חזרנו לשבת על המיטה שלי "אז תשאלי" התרוצצו לי כל כך הרבה שאלות בראש "איך הגעת לפה?" היא חשבה על זה די הרבה זמן מהצפוי "אני לא ממש יודעת פשוט החליטו שאני לא מתאימה בגלל שאני לא יציבה נפשית שלטון מאוד מוזר אני רק זוכרת שאבא ואמא נכנסו להיסטריה ולא הפסיקו לדבר על אוברסול עליי ועל כובע אני מניחה שזה קשור למה שקרה עם אמא אבל לכי תדעי קדימה תשאלי עוד" חשבתי עוד על הרבה שאלות כל כך הרבה דברים הטרידו אותי "התגעגעת עליי שלא היית איתנו ?" השאלה נפלטה מפי יש כל כך הרבה שאלות שאפשר להתחיל איתם זה לא הייתה נראת לי שאלת התחלה רלוונטית "בטח שכן , אל כולם אל אמא אל אבא ואפילו אפילו לפרוטי וללוקה עד כמה שהיו מעצבנים לפעמים " פרוטי ולוקה היו הכלבים התאומים שלנו פרוטי הייתה בת ולוקה היה בן והם לא איתנו כבר מאז גיל 9 שלי הם אומצו על ידי קיילי בת דודה שלי מהעיר הגדולה שממש רצתה אותם "הבנתי קיילי בסוף הצליחה לאמץ אותם" הנהנתי לעברה וזלגו לי כמה דמעות שאנה לא הייתה לוקה ופרוטי היו החברים הכי טובים שלי ולא יכלתי לבקר אותם כי העיר הגדולה היא במרחק של עשר שעות נסיעה ושעה ורבע טיסה לשם כך שלבקר אותם היה צריך לתכנן טיול שלם "היי ! היי ! הכל טוב נמשיך עם השאלות מחר בבוקר אחרי האתגר היומי"
***
ישנתי וחלמתי חלום על שאני נמצאת עם המשפחה שלי אבא אמא אנה בטיול לניו יורק ביחד ואנחנו מצתלמים בטיימס סקוור ובאמפייר סטייט התכסיתי בשמיכה של אנה כי לא היה מספיק שמיכות התעקשתי שהיא תיקח את השמיכה לעצמה אך היא התעקשה ממש להביא לי את זה והבנות לא צחקו שאמרו שהכריות קשות כמו אבן אבל אז העיר אותי רעש של פתיחת דלת וצעדים המון צעדים יותר מדי ורעש של "תזוז כבר" או "אתה תזוז" או "איה אתה דורך עליי" הרעש היה בכיוון של המיטות של אשלי וניקי החזקתי פוסטר מגולגל של מורדות ורציניות שעוד לא הדבקתי החזקתי ביד בתנועה של לתקוף הדמויות היו נראות שחורות בגלל בחושך היה שם לפחות שלוש אך כנראה שלא רק אני התעוררתי מהרעש אלה גם אנה קים אמה אשלי ניקי וסטייסי כולם החזיקו כריות והעברתי פוסטרים לקים ואנה התפרסנו סביב אותם שלוש דמויות שהתחילו לקבל צורה ברורה יותר אמה הייתה ליד המתג של האור כולן הקיפו את הדמויות בצורת התקפה ואז אמה פתחה את אור והופיעו שם "אולי ליאו וקאי ?!" .