הבחור הזה הוא כאוס -BXB

6- יש לי יום הולדת

היי חברים♥♥♥

ראיתי שוואטפאד לפעמים לא מתריע כשאני מעלה פרק:( אז קודם כל מי שלא קרא את הפרק הקודם- רוצו להשליםם!♥

ועד שוואטפאד יתאפס על עצמו, אני אשמח אם תעקבו אחרי וככה תדעו כשאני אודיע שעולה פרק חדש, או שתגיבו על הפרק ואני אגיב לכם חזרה כשיעלה פרק חדש כדי שלא תפספסו, אוהבת אתכם קריאה מהנה ♥

~

נקודת מבט: גיבור

"אבל אם אני לוקח אותך לדייט, תלבש משהו מכובד" הוא אומר ומעביר יד על זיפיו, מגרד ובוחן אותי כמעט בזלזול.

"אתה לא אוהב את החולצות הזרוקות שלי?" אני צוחק, "אם כך תצטרך לקנות לי"

הוא מתבונן שוב בבגדיי, כאילו שוקל אם אני מספיק בר השקעה, או שדווקא החולצות שלי נסבלות, "אוקיי..." הוא נאנח בייאוש, מוציא מכיסו ארנק ומתחיל לספור שטרות, דוחף לדש החולצה שלי ואומר שאפנק את עצמי במשהו יפה. אני אוהב גברים שמסתובבים עם סטפות של שטרות, ככה אתה יודע שהם עוסקים במשהו מפוקפק, או לפחות מעלימים מס, בעיניי, זה מרכיב חשוב באישיות. אני תמיד בעד להעלים מס, רק פעם אחת עבדתי בחיי, זה היה קריעת תחת רצינית, משמרות כפולות וסבל מתמשך, חודש אחד שבסיומו כשקיבלתי את התלוש עם ה12,000 מתנוסס עליו, שמחתי. ואז עיניי חשכו למראה ההורדות שהותירו לי 9,000 בלבד. מאותו יום הבנתי שאני לא נועדתי לעבוד, לעולם לא אהיה בסדר עם המיסים שנלקחו ממני.

"אתה רוצה חשבונית דאדי?" אני שואל והוא מניד בראשו,הבעת פניו המזלזלת רק מדגישה את חוסר הבנת הסרקזם, הוא לא מבין את העוקצניות ומפרש את ההצעה כאמיתית. אומר לי להיות מוכן בשמונה.

בחיי, אני שונא את הביטוי 'דאדי', ואפילו לא משתמש בו כדי להדליק אותם, אני מבטא את המילה המגעילה הזאת בסרקסטיות טהורה שקשה לפספס. טוב, לאנשים סרקסטיים אחרים אולי קשה לפספס, והוא... הוא סתם סנוב. יש שני סוגי סנובים, סנובים סרקסטיים, וסנובים כל כך סנובים שהם פשוט לא.

"אם אני מגיע לדייט והבחור בלי פרחים ביד אני הולך" אני אומר, "רק שתדע"

"רשמתי לעצמי" הוא אומר ואפילו לא מחייך. איזה מעייף.

בחיי, גברים כל כך קלים. בחיי, גברים בני 30 כל כך קלים.

"שוקו בבקשה" אני אומר לבריסטה, זאת בחורה חדשה, היא נראית כל כך קטנה שאני יכול להאמין שברגע זה היא מבריזה מבית הספר, למרבה הפלא, אני לא הייתי מבריזן, אחרי הכל בכיתה היה את נועם, וברחוב לא. אבל גם לא הייתי ממש מקשיב או מתעניין, רק יושב בקצה הכיתה, מאחור, בוחן את כולם ומצייר. גם כשהמורה הייתה הולכת אלי, מתנשאת גבוהה מולי עם פה מלא קצף מזעם, הייתי מצייר, כולי מרוכז לתפוס את הווריד במצח שלה, דבר שעוד יותר ויותר העצים אותו, נשלחתי על כך לא פעם לחדר המנהל, שרק הסתכל במחברת הציורים שלי, מדפדף ואומר שעלי להירשם למגמת אומנות. אבל לא שם הייתה נועם, וזה לא ממש עניין אותי, אז נשארתי במגמת מחשבים, עושה את המעט שעלי לעשות על מנת להישאר שם.