בדרכי לשער היציאה, נופפתי לשלום לקרלי.
היא הייתה באמצע שיחה סוערת עם טים, ואני לא התכוונתי להפריע.
בכל מקרה, רציתי כבר לחזור הביתה.
התבאסתי שאמא לא יכולה לאסוף אותי היום ואצטרך ללכת ברגל.
"ביי, קים!" קראה קרלי ממרחק.
פסעתי אחורנית, מנופפת לה תוך כדי.
"ביי, דברי איתי!" עניתי בצעקה.
המשכתי עוד כמה צעדים אחורנית, עד שנתקלתי שמישהו.
זה היה מביך. כל כך מביך.
הסתובבתי תוך כדי מילות סליחה, עד שראיתי שהבחור בו נתקלתי היה למרבה ההפתעה, ג׳וש.
הו, נהדר.
הפסקתי מיד להתנצל ועמדתי בוהה בו.
"טוב, עכשיו אנחנו פיטים." אמר.
ממש הרגשתי את הדם עולה לי לראש מרוב מבוכה.
"אולי נעשה את זה קבוע, את יודעת."
"זה כל כך מביך," מלמלתי לעצמי.
"אל תספר את זה לאנשים. פשוט.. תשכח מזה, טוב?" שאלתי וגירדתי בראשי.
"טוב, אני מניח. בכל מקרה לא נראה שאני מאיים על החבר ההוא שלך."
"מי? ג׳ייק? אל תדאג, זה ממש לא העניין. פשוט כדאי שנפסיק להתנגש ככה."
"בהתחשב בזה שאת זאת שנכנסת בי..."
"תקשיב, אין לי מושג מה הבעיות שלך, אני לא מכירה אותך, בלי להעליב אני גם לא ממש רוצה להכיר, סיכמנו שאני לא הטעם שלך, ובזה נגמר הסיפור." קבעתי.
"את ממש בחרדות, הא?"
"למה אתה כל כך מעצבן?" שאלתי, שוכחת לרגע טקט מהו.
"אני מניח שזה הטבע שלי?" החזיר לי בעוקצניות.
"אתה מאוד נחמד, אתה יודע."
"ואת חברותית להפליא."
"אני כן חברותית, אני פשוט לא מכירה אותך!
"אני גם לא מכיר אותך, ואני בכל זאת לא בא ביציאות כמו- למה אתה כל כך מעצבן."
נאנחתי במקומי, נשמתי עמוק וניסיתי להירגע.
"אני לא מכירה אותך, אתה לא מכיר אותי, אנחנו מאוד לא מסתדרים בהתחשב בניסיון האחרון, וכנראה שאנחנו אוהבים להתנגש אחד בשני. מה שהיה היה ונגמר, עכשיו ממשיכים כרגיל, ובוא פשוט נשכח מזה."
"שיהיה." אמר באדישות מעצבנת.
התחלתי לפסוע בצעדים מהירים לכיוון שער ביציאה, מביטה ימינה ושמאלה כדי לבדוק שאף אחד לא הבחין בי א ףו בהתנגשות המטומטמת הזאת.
זה כל כך המזל שלי.
לפתע ג׳וש הופיע לצידי והתחיל לפסוע יחד איתי.
"את שוב בורחת."
"אני לא בורחת."
"את כן. גם בשיעור ברחת."
"זה די לגיטימי לברוח בהתחשב בזה שאני לא מכירה אותך."
"אני לא איזה מטרידן. אני בסך הכל תלמיד חדש."
"אתה עדיין מטריד אותי."
"אולי את סתם חיה בסרט."
"ואולי אתה מת להשתתף בו."
"היית נותנת לי?"
"אולי אם הייתי מכירה אותך הייתי יכולה להחליט."
"אז אולי כדאי שתכירי אותי."
"אולי פשוט כדאי שנפסיק להתנגש אחד בשני."
"ואולי כדאי שנפסיק להתווכח על כל דבר."
"אני לא מתווכחת, אני מנסחת עמדה."
הוא גיחך בשקט. יופי, עכשיו הרגשתי כל כך מטומטמת.
מנסחת עמדה, קים? זה הכי טוב שיכולת לחשוב עליו?
"אם להגיד את האמת, לא חשבתי שאת יודעת מה זה לנסח עמדה כשעמדת מולי עם כוס מילקשייק ריקה ביד וחולצה מוכתמת."
"אני בן אדם מפתיע."
"כן, שמתי לב."
כשהתחלתי לפסוע במיין סטריט הבחנתי בכך שג׳וש עדיין פוסע לידי.
"אה... אתה פונה כאן?" שאלתי, מתחננת שהתשובה תהיה שלילית.
"כן, אני גר ברחוב ג׳ורדון."
פאק. אוי, פאק.
"למה, איפה את גרה?"
"אני... ברחוב ג׳ורדון."
רגע של שתיקה מביכה.
כל כך מביכה.
"אה... מגניב. אנחנו... אה... שכנים." אמר בנימוס.
לרגע נזכרתי במשפחת קייל שהייתה גרה עד לא מזמן בדיוק בבית מולנו,שעברה דירה לפני פחות מחודשיים.
ביתם עמד למכירה עד לא מזמן.
אוי. לא.
YOU ARE READING
קים
Romansaהנצח הוא תמידי. הדמיון אינו מוגבל. האהבה שלי אליך... אינסופית. סיפורה של קים. היא, לשם שינוי, אוהבת את הסיפור שלה. עד שמגיע ג׳וש. © לי, כמובן.
