"קדימה, להתפרק לזוגות." הכריז פרופסור קול. גילגלתי את עיניי באדישות והתחלתי לאסוף את ספריי.
"אה... טוב, אתה מכיר את קרלי? בערך בגובה שלי, שיער בלונדיני וטי-שרט כחולה? בכל מקרה, יצא שהיא קיבלה אותך ואני קיבלתי את בעלה לעתיד, אז היא הכריחה אותי להחליף איתה. שלא תבין לא נכון, אני מאוד שמחה להיות איתך, פשוט נצטרך להסתדר יחד." פסקתי.
הוא לא ענה ורק המשיך להסתכל עליי.
עמדתי נבוכה, מתחילה להתחרט על מה שאמרתי.
"את יכולה לשבת, אני לא נושך." אמר לאחר כמה שניות ארוכות במיוחד, וחייך בהומור.
די הוטרדתי, חייכתי במזויף והתיישבתי.
"טוב, אני מבקש מכולכם להוציא את הציוד המדעי- למי שעדיין לא עשה זאת." אמר הפרופסור.
סידרתי את הציוד המדעי על השולחן והשיעור התחיל.
מצאתי את עצמי רק חושבת על ג׳וש.
לא הצלחתי להתרכז בשיעור.
מצאתי את עצמי בוהה בכל פעם מחדש ביד המוצקה שלו המערבבת את האבקה, ולא בנוזל החדש הנוצר.
"את רוצה אולי... גם לעבוד?" שאל בתמיהה.
"אה..." התנערתי במהירות. "כן." אמרתי ולקחתי את המוט מידו.
לרגע ידינו התחככו אחת עם השנייה והשתררה דממה מותחת.
הרגשתי את חום ידו פרוס על ידי.
זה היה כל כך מביך. מפתיע ומביך.
הוא החזיר את ידו מהר מתחת לשולחן ואני התחלתי לערבב את הנוזל.
"אז אה... החולצה שהבאת לי... מאוד נוחה." אמרתי בניסיון לכפר על המבוכה ולפתח שיחה.
"אה כן, את יכולה לשמור אותה. קחי אותה כמתנת פיוס." אמר באדישות.
"אה... לא, אני לא חושבת."
"קחי אותה, הרסתי לך חולצה, תני לי לשלם את החוב."
כי טי שרט שחורה ממש משתווה לז׳קט שלבשתי, נכון?
"שיהיה... אולי בתור פיג׳מה."
הוא צחק לרגע.
"חשבתי שאת מסוג הבנות שלובשות פוטר מזהב בתור פיג׳מה."
"אני? לא, ממש לא. לבשתי את האאוטפיט רק כי... טוב, יש לי יום הולדת היום." הסברתי במבוכה.
"אה." אמר. התגובה האדישה די הפתיעה אותי, הוא לא יכל להגיד לי פשוט מזל טוב או משהו? "אם זה משנה משהו, אז לא עשיתי את זה בכוונה." אמר שוב באדישות שהחלה לעלות לי על העצבים.
"למה שאחשוב שעשית את זה בכוונה?"
"זה מה שרוב הבנות חושבות."
"למה, אתה עושה את זה הרבה?"
"אה, משתדל שלא, אני די מגושם."
"מגושם ואדיש... זה לא מסתדר ביחד." קבעתי.
"טוב, אני לא מנסה בכוח להיות אדיש. ואפילו תתפלאי, יש הרבה בנות שהאדישות שלי מאוד מושכת אותן."
"אה, אתה יכול להוריד אותי מהרשימה, אין לי למה להימשך אליך. יש לי חבר, ואני גם לא בטוחה שנסתדר."
"טוב את יודעת, אומרים שהפכים נמשכים."
"אה... לא במקרה שלנו."
"טוב, שיהיה. בכל מקרה את לא הסגנון שלי."
"אה... יופי?" שאלתי במבוכה.
הוא צחק קצת ולקח מידי את הכף.
מאותו רגע ספרתי את הדקות עד שהשיעור נגמר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תודה רבה לכל הקוראות והמגיבות, זה ממש משמח אותי.
כדי לדעת אם יש ביקוש, בבקשה תצביעו אם הייתן רוצות שאמשיך את הסיפור, וגם תפרסמו ותפיצו...
שוב, תודה לכל המגיבות המדהימות, אתן מושלמות!
YOU ARE READING
קים
Romanceהנצח הוא תמידי. הדמיון אינו מוגבל. האהבה שלי אליך... אינסופית. סיפורה של קים. היא, לשם שינוי, אוהבת את הסיפור שלה. עד שמגיע ג׳וש. © לי, כמובן.
