הקדמה

275 25 5
                                    

"שלוש שתיים אחת ו..." הסטופר החל לפעול.

התחלתי לרוץ ונשמתי בכל פעם שרגלי הגבירו את הקצב. אני אוהב לרוץ, כל הכעסים והדברים הרעים שקרו לי אותו יום פשוט נעלמים שאני רץ.

המשכתי לרוץ, העננים נראו אפורים ונראה כי עומד לרדת גשם. לא היה לי אכפת גם לרוץ בגשם, העיקר שכל הדברים ברעים שקרו לי היום פשוט ייעלמו.

הסתכלתי מסביב וראיתי מכוניות שנעות בכבישים, נראה כי רק אני תקוע ... וכל העולם פשוט ממשיך לזוז. אבל למה, למה אני תקוע בזה? בדברים שקרו מזמן? למה כל פעם שאני רואה אותה אני פשוט מתפוצץ מבפנים.

ניסיתי לרוקן את הראש ממחשבות אבל פשוט לא הצלחתי... המשכתי לנשום ובכל נשימה הרגשתי איך גופי פשוט מתנגד לי, אבל לא נתתי לו להתנגד לי אלא המשכתי לרוץ.

אני רץ כבר במשך עשרים דקות... מאחת המכוניות נשמע השיר שהזכיר לי אותך.. השיר שהייתי אוהב לנגן לך בגיטרה שלי, כיאלו שמישהו מנסה לגרום לי לא לשכוח אותך... אבל אני חייב. כי אני לא יכול יותר לסבול ככה .

לאחר חצי שעה המשכתי בריצה שלי אבל הפעם לכיוון הבית שלי, פתחתי את דלת הכניסה והתיישבתי על הספה . נאנחתי והדלקתי את הטלוויזיה, הוצאתי את האייפון שלי מהכיס וראיתי הודעה ממנה .

אבל פשוט לא רציתי לענות... אני לא רוצה שוב להיכנס לזה, מבלי לקרוא מה היא רשמה הנחתי את האייפון על השולחן ועצמתי את עיניי.

The weight- A Shawn Mendes FanficWhere stories live. Discover now