לא האמנתי למראה עיני.
מאיה וקווין? אבל מה עם טום? מאיה אוהבת את טום, לא את קווין. ניסיתי להתעלם מהעניין ונכנסתי לבניין. התקלחתי, לבשתי פיג'מה, צחצחתי שיניים, ונכנסתי למיטה.
שכבתי חצי שעה במיטה עד שמאיה נכנסה לחדר והזדחלה אל תוך המיטה שלה כמעט בדממה.
"אלכס, את ערה ?" היא שאלה בשקט. לא עניתי לה, לא רציתי ובהתחשב בנסיבות, יותר ממותר לי לא לענות לה.
"אלכס, עשיתי טעות.." היא מלמלה, גם הפעם לא השבתי לה. אני יודעת בדיוק מה הטעות שהיא עשתה, אבל היא תצטרך להבין אותה כבר לבד.
"אלכס, אני התנשקתי עם קווין..יותר מפעם אחת.. ואני לא אוהבת אותו בכלל.. ואני אוהבת את טום.. טום כל כך יכעס עלי.. אני לא יודעת מה לעשות.." עצמתי את עיני חזק, לא רציתי להישבר. היא ידעה שאני וקווין היינו במערת יחסים כלשהי ובכל זאת נתנה לזה להתפתח לכיוון הזה, כמה זמן זה כבר ככה? כמה זמן היא בגדה בי ככה?
בשלב מסוים נרדמתי, לקול בכיה החרישי של מאיה. היא עשתה טעות, היא תצטרך להתמודד עם זה עכשיו. כרגע אני לא מחוייבת לעזור לעניין הזה.
קמתי מוקדם בבוקר, שטפתי פנים, צחצחתי שיניים טיפלתי בהיגיינת הפה, התקלחתי, התאפרתי, התלבשתי. הרוטינה הרגילה. רובן עדיין לא חזר מאז אתמול בערב.
לקחתי את התיק ובדקתי את הטלפון. הרבה הודעות מיותרות מקווין, וממאיה, אפילו מריטה ומדנה שפשוט לא היה בא לי לענות להן. אז לא עניתי.
יצאתי לעשות סיבוב קצר ובסוף ניגשתי לארוחת הבוקר בשעה מוקדמת מהמתוכנן. ז'וזט הבינה את אשר לליבי וחרגה ממנהג ארוחת הבוקר על מנת להגיש לי מנה לפני שאפנה למפגש בו יעבירו הודעות ומשם לשיעורים שלמדתי אותו היום.
רובן לא היה.
למעשה, רובן נעלם למשך שבועיים נוספים, ולא הותיר אחריו עקבות.
פעם היה רובן, ולאחר מכן לא היה רובן לחלוטין. התגעגעתי אליו. מהקעקועים,עד לזיפים כאשר לא התגלח. הרגשתי כמו אשת סוד, כי הייתי היחידה שידעה את סיפור חייו.
לאחר אותם השבועים, נשלחה הודעה ובו קישור על המשפט של אהרון אנדרסון, באיזה בית משפט יתקיים וכו. אספתי מזון, מים, כסף ובגדים ונסעתי לבית המשפט. נכנסתי, טיפה באיחור, אבל להפתעתי, נוכחותי אושרה על ידי אחד מהנוכחים במשפט.
נכנסתי והתיישבתי על ספסל עץ. כעת היה זה רובן על הדוכן, והוא סיפר את חוויותיו בנושא.
המשפט ארך מספר שעות, עם הפסקה קצרה באמצע. רובן , שהבחין בי בעודו ניצב על דוכן העדים, התקדם אל עברי.
"אני שמח לראות אותך, אבל אני חייב סיגריה." הוא הסביר, ויצאנו מחדר המשפט. רובן התעקש לצאת החוצה לעשן, ובסופו של דבר בליווי שוטר הותר העניין,עצם העובדה כי עדיין הזדקקו לו על דוכן העדים. הרוח הקרה הכתה בפני ושיחקה בשיערי בעוד רובן שלף את הסיגריה והוציא מצת, שלא הפתיע אותי שצוירה עליו בחורה עם זוג שדיים לא פרופורציונליים לחלוטין.
הוא הצית את הסיגריה והתיישב על המדרגות, מורה לי לשבת לצידו.
"אז איך המשפט עד עכשיו?" שאלתי בהתעניינות וליטפתי את רגלו ברוך. הוא כיווץ את עיניו למועט ושאף את האוויר הקריר אל ריאותיו.
"הולך נהדר, מסתבר שהמוטיב של אהרון מוצק והוא ככה מלהיכנס מאחורי הסורגים." הוא הסביר ברוגע ובשלווה שלא ראיתי בו קודם לכן. ליטפתי את גבו.
"התגעגעתי אלייך, את יודעת?" הוא חייך והביט לעברי. השבתי בחיוך.
"כן?" שאלתי,
"כן." הוא השיב בעדינות ונשק לשפתי. היה לו טעם עדין של סיגריות וחזק של מנטה. הוא הבחין במבט המבולבל שעל פני וצחקק.
"רענן לדוכן העדים" הוא קרץ והשבתי לו בצחקוק.
לאחר מספר דקות שישבנו בחוץ, חזרנו פנימה והמשפט המשיך. הרבה ראיות הועמדו כנגד רובן, שניער אותן ממנו ללא שום צל שלספר. הטראומה לא הדחיקה את זכרונות העבר יותר.
כשיצאנו מבית המשפט אותו היום, לא היה זכאי יותר מרובן.
ולא הייתה מאושרת יותר ממני.
YOU ARE READING
Inlove With A Killer|מאוהבת ברוצח
Romanceהוא נראה מדהים, כאילו יצא ממגזין. הוא לבש מעיל עור שחור והשיער הפרוע הערמוני שלו סורק לאחור ונפל לשני צידי פניו. היו לו שרירים, ומהוי שבחולצה הלבנה שלו ניתן היה לראות קעקוע כהה מבצבץ. העיניים הבהירות שלו נראו כמו ערבוב לא ברור של ירוק בהיר וכחול בהי...
