״מיזה?״ אמרתי בקול מפוחד ״מי עוד יכול להתקשר אליך מחסוי ולאיים עלייך יכונפה״ הוא אמר
״דניאל?? יבן זונה איפה היא אני נשבעת לך שאם אני ימצא אותך אני יהרוג אותך!״ אמרתי לו כשאני מנסה להפסיק את הדמעות
״יודעת מה? אם את כל כך רוצה אותה אז בואי עכשיו לבית שלי, רחוב הבנאי 36 דירה 7״ הוא אמר
לא ידעתי מה לעשות אני כל כך פחדתי באותו רגע קראתי לתומר שיסיע אותנו
נכנסו לאוטו ונסענו..
״חיימשלי אני מפחדת על יולי הייתי צריכה לדאוג לה ולא עשיתי את זה״ אמרתי לתומר בבכי ״על תידאגי כשנראה אותו אני ישפץ לו תפנים״ והחזקתי לתומר את היד והסתכלתי עליו והודתי על זה שיש לי חבר כל כך טוב.
״הינה זה פה״ שיר ואמה אמרו
יצאנו כולנו מהאוטו כשתומר מוביל
ובאמת ראינו את דניאל ואת יולי על הרצפה אם הבגדים קרועים
״פשי מה קרין הבאת את חבר שלך?״ דניאל אמר בזלזול ״סתום תפה יבן אלף לפני שאני מזיין אותך מכות״ תומר צעק עליו
ופתאום יורדים במדרגות עוד שלושה בנים
ותומר סימן לי ללכת אחורה
תומר פשוט התחיל לריב איתם מכות ראיתי שהוא לא עומד לנצח בקרב הזה אז פשוט סימנתי לשיר ואמה לעזור לי לקחת את יולי לאוטו רצתי מהר אל יולי ואחד מהבנים שם לי רגל ונפלתי על הפנים קמתי וכל היידים שלי היו בדם כנראה שברתי את האף או שנפתח לי המצח תומר ראה מה שקרה לי והוא לקח איזשהו בקבוק שהיה בצד וניפץ לו על הראש והוא התעצבן עוד יותר ונתן מכות מוות לדניאל
לקחנו את יולי ופשוט ברחנו משם
ניכנסנו לאוטו ונסענו לבית של יולי
ביקשתי משיר שתחליף איתי מקום כי רציתי להשכיב את יולי עלי הסתכלתי אליה והתחלתי לבכות
למה דווקא היא הייתה צריכה לעבור את זה
כיסיתי אותה בשמיכה ויצאנו מהאוטו תומר לא בא איתנו אמרתי לו תודה ונתתי לו נשיקה ארוכה
נכנסנו לבית שלה והנחתי אותה על הספה והלכתי להביא מחטא פצעים כי כל היד של יולי דיממה
אמרתי לשיר ואמה ללכת כי הן היו ממש עייפות
חיטאתי את הפצעים של יולי הבאתי לה כוס מים כשהיא תיתעורר ופשוט נירדמתי ליידה.
נקודת מבט של יולי-
התחלתי לפתוח לאט לאט את העיניים ושמעתי נחירות חזקות ידעתי שקרין יושנת ליידי וצחקתי בלב
״וואו מוזר שאני לא זוכרת כלום מאתמול״ אמרתי לעצמי וממש כאב לי הראש
לקחתי את הכוס מים שהייתה ליידי והלכתי לישתוף פנים והיסתכלתי על עצמי במראה וראיתי פצע ענק על היד והרגל, פה כבר התחלתי להילחץ
ואני מנסה להיזכר במה שהיה אתמול בערב ואני פשוט לא זוכרת .
פתאום שמעתי יותר נכון לא שמעתי את הנחירות של קרין זה אומר שהיא קמה הלכתי אליה בריצה והיסתכלתי אליה וחיבקתי אותה היא הייתה ניראת מאוד חיוורת ״קרקר (כינוי) מה קרה?״שאלתי אותה
היא הסתכלה עלי והיא עוד שנייה בכתה ידעתי שמשהו רע קרה כי קרין היא הקשוחה מביננו והיא אף פעם לא בוכה
״יולי אני מצטערת״ היא אמרה בקול צרוד של בכי ופחד
״יולי אני לא שמרתי אלייך״ היא אמרה
״נו דברי עוד שנייה תגידי שאנסו אותי ״ אמרתי לה בצחוק והיסתכלתי על הפצע במצח שלה
היא הסתכלה עלי במבט רציני
והבנתי שזה מה שקרה שאנסו אותי וכל הצחוק שבי נעלם
״אנסו אותי?״ שאלתי אותה מפוחדת
״כן..״ היא אמרה והלכה לשטוף פנים
הייתי בשוק היה לי כל כך הרבה מחשבות והייתי כל על מובכת שרציתי למות
רעדתי כל כך והתחלתי לבכות
והסתכלתי על הפצעים ביד
אמרתי לקרין שאני רוצה להיות לבד והיא הלכה לכיוון הדלת ונתנה לי חיבוק ״את תיהיה בסדר סיס״ היא אמרה לי
סגרתי את הדלת ובכיתי לקחתי בקבוק מרטיני ושתיתי כדי שיעלים את הכאב
לא רציתי לראות אף אחד רציתי למות מהבושה
והלכתי לישון
התעוררתי מהצלצול של הפאלפון אחרי שעה בערך שישנתי זה היה מספר חסוי לא ידעתי אם לענות או לא אבל בסוף עניתי
״הלו? אמרתי
״מקווה שנהנת אתמול יפה״ שמעתי את הקול של דניאל וישר ניתקתי והיידים שלי רעדו מפחד
אחרי בערך חמש דקות נישלחה אלי הודעה ממספר חסוי
ניכנסתי להודעות ולא האמנתי למה שראיתי התחלתי לבכות בשקט
זה היה תמונה של השדיים שלי הייתי כל כך מובכת שלא ידעתי איפה לקבור את עצמי
״זהו חשבת שסיימת איתי? אז את חייה בסרט אני מחכה שתבואי אלי שוב או שאני ישלח את התמונה הזאת לכולם ואת תיהיה כל כך מובכת שתרצי להתאבד :) דניאל כתב
סגרתי את הפאלפון הלכתי למטבח והתחלתי לחתוך
אבל באמצע הפסקתי והלכתי לחדר והייתי בטראומה אף פעם לא חשבתי שאני יגיע לרמה הזאת אני הילדה אם הכי ביטחון עצמי שפגשתם בחיים שלכם
ואז אני פתאום שומעת דפיקה בדלת וכיאלו מישהו מנסה לפרוץ אותה...
המשך בפרק הבא
