"כן הכנסתי מגבות" צעקתי לעבר אמי בעודה זורקת לעברי חפצים נוספים שכמובן שכחתי לארוז.
"מיכל מה עם מנות חמות? אני לא מוכנה שתגבעי ברעב אם לא תאהבי את האוכל שם" היא אמרה בפעם האלף היום. "כן אמא תפסיקי לדאוג הכנסתי מספיק, אני אהיה בסדר. וחוץ מזה כבר עוד שנייה שבע אני חייבת להגיע לרכבת בזמן" השבתי.
"אל תלכי לשום מקום בלי אישור של המשגיחים , אל תשתי אלכוהול , תלמדי טוב , אל תבריזי משיעורים ,אל תתעסקי יותר מדי עם בנים ואם כן אז תזהרו -". אוי לא עוד פעם היא מגיעה לנושא הזה.
"אמאאא" גערתי בה והיא גיחחה. "הבנתי אני לא אעשה כלום מבטיחה".
לאחר רבע שעה של הגרסה הארוכה יותר של הנאום שהיא עושה לי בכל פעם שאני יוצאת מהבית נפרדנו בחיבוק ונשיקה ויצאתי לדרכי.
****************************
-צילצול שעון מעורר-
"עומריקי ילד שלי קום! , השעה כבר שבע ועשרה".
עומר שמע את קולה של אימו מחדר המדרגות.
הוא חשב להתעלם, אבל אז הרגיש את העקיצות שמילאו את ביטנו מרוב לחץ ונפלה עליו המחשבה שהיום זה קורה. היום זה היום הראשון והוא לגמרי לא מתכוון לפספס דבר.
"מה שבע ועשרה?! שמתי את השעון על שש וחצי!" הוא קפץ בבהלה כשדבריה של אימו חילחלו ופתאום הבין מה היא אמרה.
"כן , השעון צילצל כמה פעמים ולא שמענו , תתארגן מהר אני אסיע אותך".
הוא הוציא מהארון בזריזות את חולצת הוי השחורה והג'ינס הבהיר חדשים שקנה במיוחד כדי להוציא את עיניהם של כולם בפנימיה והחל להתארגן.
****************************
השעון הראה על השעה 08:15. הגעתי רבע שעה מוקדם יותר, אני לא אוהבת לאחר ובטח שלא ליום כזה.
שמעתי מקהלה של קולות מסוף המסדרון. אני מניחה שאני לא המקדימה היחידה, נחמד לדעת שלא רק אני מתרגשת.
"רשימות התלמידים של כל כיתה תלויות בלוח המודעות נא לגשת" צעק איש שנראה בסביבות ה-40 לחיו , שיערו היה שחור קצוץ וזקנו היה ארוך. זיהיתי אותו מהיום בו הייתי כאן עם אבי והגשנו את טפסי הקבלה, זה המנהל.
"החלוקה והמפתחות לחדרים נמצאים בידי" הוא קרא וקבוצה גדולה של נערים רצו לעברו.
המשכתי במסדרון במטרה להגיע איכשהו ללוח המודעות העמוס ואז נתקעתי ברגל של איזה ילדה שרצה במסדרון בלי שום התרעה.
מצאתי את עצמי שוכבת על הרצפה ומסביבי זוגות רבים של נעליים.
זה מה שחסר לי עכשיו. הפאדיחה הראשונה שלי בחמש דקות הראשונות שלי כאן, איזה יופי ממש דרך טובה להתחיל את השנה.
לפתע יד גברית הושטה אליי.
הרמתי את עיניי ומולי ניצב בחור. הוא לבש חולצת טי שירט לבנה ומכנס שחור, שיערו היה חום שטני ועיניו היו ירוקות כל כך שיכולתי לבהות בהן כמה שעות טובות.
כן לגמרי.
אולי כמה ימים.
טוב אני אפסיק.
YOU ARE READING
Always - Season 1
Teen Fictionתמיד הוא סיפור על חבורת ילדים שבאים ממקומות שונים בארץ לפנימייה אחת . עומר, מיכל, סתיו, ניר, מאי, דור, לירון ושי. הם מתמודדים עם קשיים רבים ומעבירים את הזמן בפנימייה הכי טוב שהם יכולים . הם חוווים אהבות , אכזבות , כעס ,צחוק , משברים . הם יסחפו...
