מייק בא להעיר את ליז לבית ספר ואותי להתארגן לקראת היום הראשון שלי בפנימיה.
כשמייק יצא מהחדר התיישבתי על המזרון, שבאופן מוזר מאוד לא התפנצ'ר במשך הלילה.
הסתכלתי על ליז שחזרה לישון עד טיפה ולקחתי את התיק וצעדתי לחדר האמבטיה, סגרתי את הדלת, הוצאת את מברשת השיניים שלי ושטפתי פנים, מרחתי משחת שיניים על המברשת וצחצחתי שיניים.
הסתכלתי על המראה, אני נראת נורא אחרי לילה ללא שינה, לחשוב שרק אתמול ישבנו ואכלנו דגנים עם חלב בבוקר עם המגזינים מפוזרים סביבנו, אני ואמא שלי.
פתחתי את התיק שבו היו רק כמה זוגות מכנסי ג'ינס ישנים,כמה חולצות וסווצ'רים, מסרק, דאודורנט, מברשת שיניים ובתא הקטן שרשרת היהלום שאמא שלי נתנה לי בדיוק ביום שאבא נעלם, שרשרת בצורת טיפה משובצת יהלום לבן , מאחורי היהלום היה רשום על משטח של כסף ""ילדה קטנה של אמא".
הורדתי בגדים, הכנסתי אותם לתיק יחד עם השרשרת ונכנסתי להתקלח.
יצאתי מחדר האמבטיה לבושה ג'ינס בצבע כחול כהה, חולצת טריקו ירוקה עם הסמל של להקת "הרולינג סטונ'ס" וסווצ'ר שחור עם רוכסן.
עם התיק על כתפיי ירדתי לחדר האוכל, בדרך ראיתי את ליז מתארגנת לבית הספר.
הלכתי לכיוון חדר האוכל, ראיתי את ג'ואנה שותה קפה וקוראת עיתון, על השולחן היו מונחים כמה קערות, קופסת דגנים, חלב וצלחת עוגיות.
ישבתי על השולחן, מתבוננת בג'ואנה, שלוקחת כל פעם את ההקפה מהשולחן ולוגמת ממנו לגימות קטנות כל פעם.
"ג'ואנה..." אני אומרת, קוטעת את השקט ששרר כאן לפני שנכנסתי, עכשיו רק שתינו כאן, "אני נורא מצטערת על מה שהיה אתמול, אני לא יודעת מה עבר עלי, אני מצטערת, באמת" ג'ואנה הרימה את עיניה מהעיתון, הניחה את ספל הקפה והתחילה לדבר " זה בסדר ריילי, אני האשמה, באמת לא הייתי צריכה להתייחס אליכן ככה, זה באמת פוגע, אני מבינה, רק חבל שלא חשבתי על זה קודם" היא חייכה, חייכתי חזרה, מרגישה כאילו סלע גדול נגול מליבי.
התיישבתי והושטתי את ידי כדי לקחת קופאת דגני בוקר שעליה כתוב "קורנפלקס הפיראט" ומתחת לכתובת מצוירת ספינת שודדים שעליה מפליג פיראט בים של חלב ודגנים.
שפכתי לקערה שמולי והוספתי חלב.
"אז... את מוכנה ליום הראשון של בפנמיה?" שאלה ג'ואנה . "תגדירי מוכנה..."
אוכלת מהדגנים שלי שהיו חסרי טעם ורכים מחלב . "אנחנו נעצור בבית וניקח את שאר הדברים שלך שנשארו שם" "בסדר, אבל מה הקטע של הפנימייה? למה אני צריכה לישון שם? למה אני לא יכולה להשאר ללמוד בפי,סי ולהישאר לישון בבית כרגיל?" שאלתי, לא מעזה להסתכל בעיניה. "ריילי! את עד קטינה, את לא יכולה להישאר לגור לבדך, את צריכה מבוגר אחראי,במיוחד את!" אמרה והצביעה עלי בחיוך, "אבל את יכולה 'להשגיח' עלי" עשיתי תנועת מרכאות. "אני צריכה לישון איתך באותה דירה, אני דואגת לך, אני לא יכולה להשאיר אותך לישון לבד" היא לגמה מהקפה את הלגימה האחרונה " מאיפה לי לדעת שתלכי למסיבות עד מאוחר או שתביאי בחורים מלוכלכים הביתה?" הסתכלה עלי במבט "אני יודעת מה עשית בקיץ האחרון", אני מודה שזה די הלחיץ אותי, אני עצמי מנסה לשכוח מה עשיתי בקיץ שעבר.
