כאן את תשני" אמר מייק, בעלה של דודתי, מצביע על המזרון מתנפח עם סדין נסיכות דיסני. "את לא תשהי כאן הרבה זמן אז לא חשבתי שנצטרך לקנות לך מיטה חדשה" אמר וחייך אלי בתקווה להצחיק, חייכתי בחזרה מנסה להסתיר את זה שאין לי ממש חשק לצחוק מה"בדיחה" הנוראה הזאת.
"חסר משהו... שמיכה! נכון! שמיכה!"אמר והצביע שוב על המזרון .
"אני אלך להביא אותה, בינתיים תתמקמי, תרגישי בנוח" חייך וסגר מאחוריו את הדלת.
על המיטה ישבה ליז, הבת של ג'ואנה, בת הדודה שלי, היא צפתה בטלוויזיה, שמתי לב שהיא רואה ערוץ דיסני.
"היי" אמרתי בחשש,
"היי" היא ענתה, לא מרימה את עיניה ממרקע הטלוויזיה.
הנחתי את התיק שלי ליד המזרון שאני בטוחה שיש בו חור, התיישבתי עליו והוצאתי את הלפטופ שלי מהתיק.
נכנס מייק עם השמיכה שלי "ג'ואנה רוצה לדבר איתך" ,הניח את השמיכה על המזרון שכבר התפנצ'ר לגמרי, "היא בחדר האוכל מול המטבח" קמתי מהמזרון לכיוון הדלת.
ג'ואנה אף פעם לא התנהגה אלי ואל אמא שלי בצורה "מנומסת" (אם אפשר לקרוא לזה כך) ,
אחרי שאבא שלי נעלם, כשהייתי ממש קטנה, היינו עושים אצלה את כל החגים, אבל איך שהוא תמיד ליז הייתה חולה בשפעת או שהם נוסעים למשפחה של מייק לעזות את החג.
תמיד אני ואמא היינו מחכות לטלפון ממנה כדי שהיא תבטל בגלל מקרה שעבדה עליו כמה ימים.
ירדתי ללמטה במדרגות המסולסלות.
מצדי ראיתי את הסלון, הכניסה למטבח הייתה צמודה לסלון במחיצת קיר ובאמצעו חלון המשקיף לשני החדרים עברתי בעיניי בקו ישר אל חדר האוכל, שם ראיתי את ג'ואנה יושבת על אחד הכיסאות הצדדיים, עקפתי את המעקה שהפריד את החדר משאר הבית והתיישבתי מולה.
"היי" אמרתי, "היי" היא ענתה.
השתרר שקט, שקט שצועק מבוכה, ואז היא הצילה אותנו מהמצב הזה "ריילי, תראי..." היא פתחה "כשאני באתי לאמא שלך" "היא אמרה לי שתבואי אליה" קטעתי אותה, "אז... כמו שאמרתי, באתי אל אמא שלך והייתי במרחק כמה צעדים מהשער, ראיתי מבעד לגדר שוטר יושב על כיסאות החצר, נכנסתי וניגשתי אליו, שאלתי אותו אם אני אפשר לעזור לו?, אמרתי לו שאני אחות של אמא שלך, ואז הוא סיפר לי שהיא הייתה מעורבת בתאונת דרכים, והיא נהרגה".
כשהיא אמרה את המילה "נהרגה" הרגשתי את הדמעות נקוות בעיניי, השפלתי את מבטי והמשכתי להקשיב, "הוא אמר לי שהיא פנתה פניה מעוקלת נורא וירד גשם כך שהמכונית החליקה והתנגשה במכונית מהכיוון הנגדי של הכביש. ריילי, אני יודעת שקשה לך. מחר תתחילי ללמוד בפנימיה נורא נחמדה שלא כל כך רחוקה מכאן, תוכלי תמיד לבוא לבקר כאן" היא החזיקה את ידי עם פנים מנחמות.
"מה פתאום את עוזרת לי ומשחקת כאילו אכפת לך ממני? אז, שאבא שלי הלך, לא יכולת להתנהג ככה? עכשיו כשאת מרחמת עלי , את מנסה שוב להרחיק אותי מפה! אני לא צריכה טובות ממך!", התחילו הדמעות לזלוג, דחפתי את הכיסא לאחור עם רגלי ויצאתי משם במהירות.
עליתי אל החדר של ליז והשתדלתי לשכוח את מה שקרה עכשיו, אני יושבת על המזרון שללא ספק הרגיש לי מנופח פתאום ונשכבת לישון, מחכה ליום חדש.
