הקדמה:
"הא! אמרתי לך!" אמרה רייבן תוך כדי הורדת חצאית המיני שלה שהגיעה יותר מדי למעלה.
"אני הולכת להרוג אותה!" אמרתי ודחפתי לרייבן את שני הדולרים שהתערבנו עליהם, " היי ריילי , מי אמר לך בכלל שהוא הומו? את בטוחה שמי שזה לא היה ידע שהתערבנו על זה?" אמרה והתגלגלה מצחוק, "בת דודה שלי... היא מעריצה שרופה שלו".
הנמכתי את תוכנית הרכילות והסתכלתי בשעון שמעל הטלוויזיה, השעה רבע לעשר, "אני חייבת לעוף!" קמתי מהמיטה ולקחתי את תיק הגב שלי, "זה מה שחסר לי עכשיו, שאמא שלי תתחיל לדאוג... ביי!" וסגרתי את הדלת, מאחוריה שמעתי את ה"ביי" של רייבן.
רצתי במדרגות, משתדלת להתרחק מהאח הקטן והמוזר של רייבן, פתחתי את הדלת ונופפתי לשלום לדרינה, אמא של רייבן, שישבה בסלון וקראה את הספר שהמלצתי לה שלשום בספריה.
סגרתי את הדלת ורצתי לכיוון הסובארו החבוטה שלי, בורחת מהגשם.
רייבן תמיד הייתה מהקבוצה של הפופולרים אצלנו בבית ספר, היא תמיד הסתובבה עם המעודדות והספורטאים, היא עצמה הייתה המעודדת הראשית, עד לפני שנה, שהתחברה אלי.
לפעמים אני רוצה לשאול אותה אם היא לא מתחרטת, על שעזבה הכל, את החיים היפים שהיו לה, בשביל להיות חברה בסך הכל של ילדה מוזרה אחת,אני.
אבל אני מניחה שזה אומר שהיא חברה אמיתית, שלא מסתכלת על מה שאני מבחוץ, אלא על מה שאני מבפנים.
אני מהמתבודדים בבית הספר, החברה היחידה שיש לי היא כריסטין, ולאחרונה גם רייבן.
כריסטין אף פעם לא חיבבה את רייבן, היא תמיד אומרת שהיא רק מנסה להפריד בינינו, אבל אני חושבת שזה לא נכון, אני חברה של כריסטין באותה המידה שאני חברה של רייבן.
בתיכון "פי.סי הולמס" הכל ממש חדש, פתחו אותו רק לפני שלוש שנים, כשהייתי בכיתה ח', בדיוק שעברנו לסיאטל מאורגון.
הכל שם כל כך גדול ומרווח, הכל כל כך חדיש, לא משהו שאני רגילה אליו.
פתחתי את דלת המכונית שלי ולקחתי את תיק הגב שלי מהמושב שלידי, פותחת את השער כשאני מרימה את הכובע של הקפוצ'ון הכחול שקיבלתי מאמי ליום הולדתי האחרון, יום הולדתי השישה-עשר.
רצתי אל הדלת, מחזיקה את המפתחות ביד אחת.
הסתכלתי על הדלת, היא הייתה פתוחה, נכנסתי, משתדלת לא לעשות רעש, כשהגעתי למטבח ראיתי את ג'ואנה, אחותה הקטנה והיחידה של אמא שלי, דודה שלי.
"היי, מה את עושה כאן? לא היית צריכה כבר ללכת?" שאלתי.
הנחתי את המפתחות על הדלפק והתיישבתי מולה, משהו בעיניים שלה נורא הדאיג אותי, היא הסתכלה עלי והתחילה לדבר, באותו הרגע חשכו עיניי ונפלתי לבאר עמוקה, לבור ללא תחתית.
