נשמעת אזעקה ברחבי הבסיס הוא תופס את ידי ואנחנו רצים רצים רצים ונשכבים על הרצפה "שימי ידיים על הראש" הוא פוקד עליי,כן זה מה שיעזור עם קאסם יפגע בי או יפול לידי אבל לא מתווכחת ועושה כדברו
לאחר כמה שניות נשמעים קולות פיצוץ באוויר,אני נבהלת ומתקפלת בתוך עצמי.הצליחו ליירט את הקאסם
מסתבר שכאן יש לנו פחות מ10 שניות למצוא מחסה מוגן.איזה כייף אני חושבת לעצמי בציניות.
הקצין שאני עדין לא יודעת את שמו מסמן לי שאפשר כבר לקום לא מבזבז זמן וישר תוקף "אז באיזו סמכות שלחת חיילים מבלי לברר מי הם קודם?מבלי למלא טפסים בסיסיים?" אני מנערת את המדי הפרמדיק שלי-חולצה מכופרת לבנה עם שרוולים קצרים,פס כתום קצת מעל סיום השרוולים ומתחתיו פס אפור,מכנס עבודה בצבע כחול כהה עם 2 כיסים עמוקים באזור הירך,על אחד מהכיסים יש את הלוגו של 'מגן דוד אדום בישראל'
"מצטערת שלא היה לי זמן להתעסק בזה" אני עונה באדישות
"את כנראה לא מבינה עד כמה שזה חשוב" הוא לא מרפה
"טוב תקשיב לי,לא באמת אכפת לי מהחוקים ומהבירוקרטיה בשקל וחצי שלכם,כשמגיע אליי חייל פצוע לא מעניין אותי אם קוראים לו משה או דוד או זיבי,מעניין אותי שאותו אחד ינשום,שליבו יפעום,שהוא יחיה!" אני מחזירה לו בתוקפנות הוא רוצה להגיב אבל המכשיר ביפר שלו מצפצף והמכשיר קשר שהצמידו לי כשהגעתי הינה התחיל לפעול "נירית צריכים אותך באוהל מגיעים עוד פצועים" אני מביטה בו והוא נראה מודאג ממה שקרא בביפר,כנראה שזה גם מה שהודיעו לו
"מגיעה" אני עונה בחזרה "אם סיימנו כאן אז ברשותך יש עוד פצועים בדרך" אני עונה ומתחילה ללכת ישר במהירות.
בחיי שאין לי מושג לאן אני הולכת אני אפילו לא מכירה את האזור.עברנו את המחסום של מעבר ארז ונכנסו לשטחי הכינוס,פרסו כאן אוהלים לכל האורך,יש גם אוכל,שתיה,כמויות של בגדים שאנשים מהסביבה שולחים,שירותים כימיים ואפילו מקלחות ניידות-לא ידעתי שקיים משהו כזה.
אני מסתכלת מסביבי וכל מה שאני רואה זה חול,חול,חול,אוהל,אוהל ואוהל לפעמים גם עשן אהה וכמובן איך אפשר לשכוח את כל הבומים והשריקות באוויר של הירוטים?
אני נעצרת ליד שורה של אוהלים "כל האוהלים נראים אותו הדבר,איך הם מזהים איזה אוהל שייך למי?" אני אומרת לעצמי ומגרדת את המצח
"ג'ני יקירתי,את בכיוון ההפוך" הקצין אומר מאחורי בחצי חיוך מלא בציניות,דאמ לפני כמה ימים עוד חיבבתי אותו עכשיו אני לא מסוגלת לסבול אותו והנוכחות שלו מתחילה לעלות לי על העצבים! קחי נשימה עמוקה,ועוד אחד ועכשיו תתעלמי! אני פוקדת על עצמי
אני מסתובבת אליו ונועצת בו מבט של 'אולי תתאדה?!?!?!' ואני עוד יותר לא סובלת את החיוך הזה שלו!
YOU ARE READING
תחת אש חיה
Romanceחלק מהמקרים האמיתיים אך הדמויות והשאר הן פרי דמיוני בלבד! פרולוג: ברוכים הבאים לתופת. כאן תבינו שלא משנה אם אתה דתי או חילוני אם אתה חייל פשוט או קצין אם אתה בן או בכלל בת אם אתה עני או עשיר. ברוכים הבאים לתופת. לא יודעים אם תחזרו או לא ואם תחזרו...
