תחת אש חיה

פרק 10 חלק ב'

מוכנים לחלק ב' של פרק 10??
מקווה מאוד שכן!
תהנו=]

***
מכאן והלאה הכל מרגיש לי בהילוך איטי.
אני עוצם את עיניי, אוזניי כואבות מהרעש, אני מרגיש מכה חזקה בעורפי ובראשי.אני מרגיש שאני מתגלגל או מתהפך, אני לא מצליח לפקוח את עייני וגל של חום צורב וכואב מגיע אליי.
"תקפו אותנו, תקפו אותנו" אני שומע את אחד החיילים צועק ולא מצליח לזוז.
"פצ"מר נפל ליד המשאית, התהפכנו יש פצועים וכנראה שגם לכודים"
צרור של יריות

אני מרגיש כאב חד בכתפי ובאזור הבטן "אהההה" אני צורח
"יורים עלינו יורים עלינו"
עד צרור של יריות נשמע ברקע
"נירית" אני ממלמל "נירית" אין לי מושג מה קורה כאן ואיפה אנחנו
"אני כאן" אני שומע אותה לוחשת "התהפכנו עם המשאית, יורים עלינו אבל אנחנו לא יודעים מאיפה, נתן אומר שיצאו מחבלים ממנהרה שכנראה היתה באזור" היא משתתקת "או מי גאד" היא אומרת ופאניקה נשמעת בקולה
"אוריאל" היא קוראת לי בטון רועד "ירו בך.. ב..בחזה..אני צריכה ערכת עזרה ראשונה לכאן" אני שומע אותה צועקת והיא חוזרת אליי ומנסה להרגיע אותי "אל תדאג כבר יוצאים מכאן, אני רק צריכה למצוא את התיק"
"נירית עזבי אותי, מה קורה?" אני אומר בקול והכאב רק עולה
"אני לא יכולה לראות כלום, הכל עשן, אנחנו כבר לא בנסיעה והמשאית פתוחה, אין לי מושג איפה השאר" היא אומרת ומשתעלת.היא מפחדת וגם אני.
עוד צרור של יריות
"אוריאל?" אני שומע את נתן צורח לי
"תעני לו שאני בסדר ושזאת פציעה קלה" אני פוקד על נירית "עכשיו!"
נירית מוסרת לו את המידע והוא עונה בחזרה "איפה יוחאי?"
"הוא היה צמוד אליו" אני אומר לנירית והיא צועקת לו את זה במקומי
"אני לא רואה אותו" הוא עונה
נתן צועק את שמות החיילים שהיו איתנו כולם עונים חוץ מיוחאי
"יש שם כמה דמויות שרצות לכיוון השני" חייל אחר אומר "הם גוררים עוד דמות. אני חושב שזה יוחאי"
"אתה חושב או בטוח?" נתן צועק בחזרה
"אני בטוח.זה יוחאי"
הם מגיעים למסקנה שחטפו את יוחאי

שיט.
אני שומע את נתן מודיע בקשר איפה אנחנו, היכן המנהרה ושצריך להפעיל "נוהל חניבעל"
"נוהל חינבעל?" נירית שואלת את נתן
"כשלא יודעים אם חטפו חייל חי או מת, אם יש ספק אז מפעילים את הנוהל הזה, זה אומר להפציץ לאורך כל הדרך מכאן ועד שנהיה בטוחים שכולם מתו"
"אבל מה עם החייל?" היא שואלת מזועזעת

"אם הוא חי אנחנו הורגים אותו ואם הוא מת אז זה כבר לא משנה, עדיף חייל מת בשבי מאשר חייל חי, זוכרת?"
נירית חוזרת אליי "את בסדר?" אני בקושי שואל, קשה לי לנשום
"אל תדאג ואל תדבר" היא אומרת בקול רועד ומתחילה לגעת בי, אני מרגיש את ידיה הקטנות מנסות לנקות אותי,היא לוחצת על הפצע ואני מתקפל
"מצטערת אבל אני חייבת מצטערת" היא ממלמלת
"את מצליחה לראות משהו?"

"כן" היא אומרת ומשתעלת
אנחנו שומעים מסוקים מעלינו ולאחר כמה שניות הפגזות.
מטר של הפגזות.
בום.בום.בום.בום.בום
שקט.
אני מנסה לנשום אבל לא מצליח
"אל תזוז" נירית פוקדת עלי
אני פוקח בקושי רק את עיני, הכל נראה לי מרוח וכפול, אבל מצליח לראות את נירית לפחות לכמה שניות ועיניי נעצמות מעצמן.