השעון המעורר צילצל דנה התגלגלה במיטתה לא היה לה כוח לכלום, במיוחד לבית הספר. "דנה את ערה?!" צעקה אמא של דנה "כן" קראה דנה "את מאורגנת?" "כן"שיקרה דנה התארגנה במהירות וטסה למטבח.
"וואו אמא!תודה!" היא אמרה. ברגע שראתה מה יש על השולחן:צלחת שאליה מגדל של וופל בלגי
"אני יכולה לקחת את זה לבית הספר?אני צריכה כבר לעלות להסעה"
"בוודאי הנה אני אארוז לך" "תודה"
אמרה ורצה להסעה.
בהסעה היא התיישבה במקומה הקבוע
ליד חברתה היחידה:נעמה "אה יום הולדת שמח דנה" אמרה נעמה קצת בהיסוס "תודה" אמרה דנה "את באה נכון?" שאלה דנה "כן,ברור אבל..." "מה? אבל מה?" שאלה דנה בדאגה "אני אצטרך לעזוב באמצע המסיבה בגלל..." "מה למה?" קטעה אותה דנה "כי... אני טסה לצרפת לשנה" יבבה נעמה "מה לשנה?" יבבה דנה ופרצה בבכי "מה אני יעשה בילעדייך שנה שלמה?ודווקא ביום ההולדת שלי?! איך יכולת?" בכתה דנה "אני ניסיתי לדחות אבל להורים שלי יש עבודה ואסור להם לאחר" הסבירה נעמה "אני יתגעגע אלייך נעמה איך אני אחיה?, בלעדייך אין לי חברים" אמרה דנה ומחתה את דימעותיה. שאר היום עבר באיטיות רבה כשסוף סוף הם הלכו להסעות דנה לא ידעה מה להרגיש עצב או שמחה לקראת מסיבת יום הולדתה היא מאוד קיוותה שג'ק (הנער שדנה מאוהבת בו) יגיע למסיבה. כשהיגיע לביתה ראתה שאמה כבר עשתה את רוב ההכנות למסיבה,כולל העוגה "וואו,אמא את עשית את כל זה?" היא שאלה בתדהמה והסתכלה על הקירות המקושטים בבלונים ובכרזות.
