Ella Wood (Straight line)

Chapter 1 ≫ Dad ||January||

ואני מתהלכת בשמלה קצרה, שחושפת את רגליי ומבליטה את גופי היפהפה ברחבי העיר הגדולה. למה אף אחד לא ניגש אלי?

מכתב ראשון, חודש ינואר.
ועכשיו, כשהכל נגמר,
כשהכל כבר מאחור,
שאין יותר את ׳בובת האגרופים׳ שלכם, כפי שנהגתם לקרא לה.

מה אתם מרגישים עכשיו?
אני מקווה שאתם מרגישים טוב עם עצמכם, לא הייתי רוצה לגרום לכם להרגיש רע.
רק רציתי לשחרר את כל הכובד שהיה עליי.

אני בטוחה שאף אחד מכם לא מתגעגע ולא יתגעגע, אולי תתחרטו על מעשיכם, אבל אין בכך צורך, אינני רוצה בכך. המעשים שלנו, זה מה שהופך את האדם למי שאנחנו.

עברתי שניים עשר חודשים של התעללות, ומריבות עם עצמי. עכשיו, אתם תראו מה עברתי בשניים עשר מכתבים, כל מכתב מייצג חודש.

נתחיל בינואר? הרי הוא החודש הראשון בשנה, וגם החודש הראשון של מעשיכם. נתחיל.

החודש הראשון היה הקל ביותר, לא חידשתם לי כלום.
התעללות עברתי בבית מאבי. אם הייתי מקבלת ציון מתחת למאה הוא היה חותך את עורי באזור הבטן.
אם לא הייתי מגיעה בדיוק מתי שמסתיים הלימודים הייתי מקבלת חמש הצלפות.
ואף פעם לא הייתי מגיעה בזמן.

הבעיטות, דחיפות, אגרופים היו רק עוד אוויר בשבילי, כמובן שזה הציק אך לא יותר מזה. כי למי זה אכפת? לאף אחד.

מה שהפריע לי יותר מכל בחודש הראשון היו הקללות שזרקתם לעברי.

זונה, שרלילה, שרמוטה, לסבית, פריקית, נותנת, מי היה רוצה אותך בכלל? אפילו אמא שלך העדיפה למות, נכה שכלית.

וזה רק קמצוץ ממה שעברתי באמת, כי זה לא נפסק בבית הספר.
רדפתם אחריי גם שהלכתי למכולת מול הבית שלי.
רדפתם אותי בחלמותיי אבל אתם הייתם רק עוד נמלים קטנים, אבל זה התפתח עם הזמן.
כמו שאש מתלקחת אם מוסיפים לה דברי מה, בעירים.

נהגתי לומר לעצמי שיהיה טוב.
אבל איך יכול להיות טוב בעולם מלא ברוע? וכך, מצאתי את נחמתי במוזיקה ששמעתי.

לא משנה מה היו, דיכאון, ראפ, רוק, פאנק, פופ, היפ הופ. כולם הרגיעו אותי ונתנו לי שלווה, גם השמחים ביותר כמו שגם אלא שהיו לא הולמים העלו חיוך על שפתיי.

אז, החודש הראשון היה שטות, אבל החודש השני..?

אני יודעת שזה שונה ממה שאני רגילה לכתוב, אבל אני צריכה לשפר את הכתיבת מכתבים שלי ורציתי לעלות סיפור חדש... אז.. מה אתם אומרים?

אשמח אם תעקבו אחריי, אני עוקבת חזרה.