Chapter 6 ≫ Incision ||June||

1.6K 219 28
                                    

ולפעמים, הרגשות מנצחות את המוסר. גורמות לנו לעשות טעויות ולבטל את מי שאנחנו, ומה שאנחנו משדרים.

מכתב שישי, חודש יוני.
ועכשיו, כשהכל נגמר,
כשהכל כבר מאחור,
שאין יותר את ׳בובת האגרופים׳ שלכם, כפי שנהגתם לקרא לה.

פעם חשבתי שאני חזקה, היום זה מתברר כטעות.
אני לא חזקה, אני חלשה. סביר להניח הבן אדם הכי חלש שתכירו.

אני במשקל של שלושים ושניים והספקתי להתעלף מספר פעמים ואני עדיין, לא מרוצה מהגוף שלי.

לא מספיק עם זה, אני התחלתי לחתוך.

אולי הגוף שלי יהיה יותר יפה אם יהיה טיפה יותר מקושט? זה לא מה שעבר במוחי שהעברתי את הסכין בפעם הראשונה על ידי.

זה היה כה מהנה, בחיים לא תכירו את ההרגשה.
זו היתה זריקת אדרנלין, הרגשתי שאני יכולה לעשות הכל.

זה כמו לקחת סמים, לקחת פעם אחת? זה מספיק בשביל להתמכר לתחושה וליופי שבזה.

האם אהבתי את הגוף שלי לאחר זה? כלל לא, זה לא שינה כלום. אני דיי חושבת שזה כיער את גופי השמן.

כשאני מביטה במראה אני רואה שלד ועצמות ואת השומן המגעיל שתמיד מוצא את דרכו אל עיניי.

זה גורם לי לחתוך שוב, כי אני אף פעם לא אהיה מרוצה מהגוף שלי.

אני אהיה מרוצה שהוא יהיה כשלד. ועוד יותר אם אהיה בתוך ארון קבורה.

אז כן, אני חותכת.
מבינה למה אנשים חותכים,
זה כיף.
די מפחיד בהתחלה,
מבהיל.
ואני רוצה להקיא רק מהמחשבה על כך. אבל בסופו של יום, החתך הזה, הוא עוד תיזכורת לכמה שאני חסרת עמוד שידרה וכמה פחדנית אני.
הוא רק עוד תיזכורת להחלטות הנוראיות שלי.

בעוד כמה שנים, כשאסתכל על עצמי, אני אגיד למראה. ״איזה מטומטמת הייתי, אין פלא שזה מה שחוויתי.״ אבל אז אני נזכרת -

בעוד כמה שנים לא אהיה פה,
בעוד כמה שנים אף אחד לא יכיר בקיומי חוץ ממכם ומאחותי הקטנה.
אבי בטח עד אז יספיק למות ממנות הסמים שהוא לוקח. אני מקווה שכן.

ואחותי לא תזכיר אותי, אף פעם.
היא תזכיר רק באוזניה של אהובה.

אבל אני רק רוצה להגיד,
כי בסופו של יום, בין אם אתה זכר או נקבה, בין אם אתה עשיר או עני.
בסופו של יום, אתה הולך לישון.

מה אתם אומרים על עונה מהצד של קארל? התחלתי כבר לכתוב אותה ואני מאוהבת):

תצביעו בפרק הקודם ואני אשמח אם יש כאלה שיעזרו לי לפרסם את הסיפור, יפרסמו את הסיפור שלי בסיפור שלהם ואני אפרסם גם❤️

Ella Wood (Straight line)Where stories live. Discover now