״ הכול מהתחלה ״

פרק 3//לתקן

עוד שבוע ניגמרת לה השנה , אחרי דיונים רבים
החלטנו שאני אבא ורוי נעבור לאשדוד לאחר שיסתימו הלימודים , זה לא כולכך משנה לי, אין לי פה אף אחד שחשוב לי , רק חשיבה אחת עלתה לי לראש , עוד פעם הכול מהתחלה? כול הסרט הזה של הבית ספר , סביבה , חברים , אין לי כוח לשטיות האלה , אין לי כוח לסבול עוד .
אה פח ורונית (האמא) האישה הזאת שאני לא מסוגלת להגיד לה אמא , שלא מגיע לה את השם הזה ״אמא״ כי בחיים לא היתה כזאת .
אז היא תקח תבית לה ולבן זונה שלה.
והינה שוב המחשבות התעוררו במוחי..
איך היא יכולה ? יש לה ילדים , ישלה בעל שאהב אותה מעל ומעבר, לא היה חסר לה כלום , מה היא הלכה לחפש בחוץ ?, ריקודי עם עלאק .
אבל לא משנה שתלך תחייה איתו , שתעשה איתו ילדים שהוא יקנה לה דברים ולאחר מכן היא תבגוד בו. כמו שהיא עשתה לאבא שלי !
הרי כולם אומרים
״מי שבגד פעת אחת , יבגוד כול החיים , זה הפך להיות הטבע שלה״
הלכתי לישון יחסית מאוחר עם רגשות מעורבים ,
מצד אחד סוף סוף לעוף מפה , לעוף מהבית ספר הזה , לעוף מהסביבה הזאת , לעוף מהבית הזה , לא לראות יותר תפרצופים שאני לא אוהבת , להשתחרר מכול הרע והסבל הזה .
מצד שני רק ששם לא יהיה יותר גרוע או אותו דבר , אני לא יוכל לשאת את זה עוד פעם .
גלינ , גלינ , גלינ
צלצול באיפון שלי העיר אותי
פתחתי אותו ראיתי שהשעה 7:40
קמתי מהר , התארגנתי , לבשתי בלנסטון גינס כהה וחולצה בית ספר רחבה בצבע שחור
ירדתי למטה בריצה לקחתי תתיק תפרוסה שהיתה על השיש כסף
רגע ? פרוסה? ממתי מכינים לי פרוסה?
הסתובבתי וראיתי את אבא שלי יושב בסלון ומתקרב אלי עם חיוך
״ הכנתי לך פרוסה עם נולטה , מקווה שזה בסדר , אני רוצה לתקן את כול השנים האלה שלא היה לי אכפת , שהיתי עסוק בלעקוב אחרי אמא שלך ״
הוא אמר וראיתיי תדמעות שלו מתבצבצות איך הוא לא מרשה להם לצאת
אני לא ישקר שזה לא ריגש אותי ולא אכפת לי , פשוט פרצתי בבכי כיאלו אני ילדה בת שנתים שלקחו לה תמוצץ
הוא יחבק אותי ישר ונשק לראשי
״מקווה שנצליח להתחבר מחדש ״ אמרתי לו וחיבקתי אוצו בחזרה
״טוב מה אנחנו בוכים על פרוסת לחם ״ ״אני חייב לך יותר מעבר ״
הוא אמר
ניגבתי את פני ואמרתי לו שאני יוצאת
״חכי בואי אני יסע אותך ״
״טוב , רק חסר לך שאני לא יתרגל לזה ״
אמרתי עם ציחקוק קל
״אוהו זה מה שחסר לי ״ הוא אמר וצחקנו
הגעתי לבית ספר בתחושה שאף אחד לא יוכל להרוס לי תיום הזה .
היתי כולכך מאושרת , היה בי מין שקט פנימי , מין תחושה שסוף סוף יש מישו שדואג לי , ולשם שיוני זה לא רוי ״
נכנסתי לכיתה
ולמדתי בשיא המרץ , כי היה באמת תחשק , היה בי ידיעה שיש מישו אני יוכל לבוא ולהגיד לו ״הצלחתי במבחן״
והוא כמובן יהיה שמח בשבילי
שאני יוכל להוא ולהגיד ״לא הלך לי טוב נכשלתי״
הוא יעודד אותי ויגיד לי שלא נורא שיהיה עוד הזדמניות״
ואז עחתה לי עוד מחשבה
אולי זה סתם התלהבות, כי באמת הוא בסכ הכין לי פרוסה..
התעוררתי מהשליליות הזאת והחלטתי שעדיף לי לחשוב חיובי , הרי אמרתי , שום דבר לא יכול להרוס לי תיום הזה .
יצאתי להפסקה ולא ולא הלכתי לקפיטרה , כי יש לי פרוסה . אולי זה קצת אדיוטי שאני מתלהבת מפרוסה , אבל הדברים הקטנים האלה , הדברים הקטנים האלה שלא היה לי אף פעם , גורמים לי להתמלא באושר פנימי .
לפתע שמעתי צרחה
״מאי״
זיהתי תקול זה היה רוי
״אה״? עניתי לו בקול רגוע עם חיוך
״ מה מה למה לא סיפרת לי ? ״ הוא אמר וצעק צעקה קטנה כזאת שרק אני יוכל לשמוע
״מה לא סי.. סיפ.. רתי ״ התחלתי לגמגמם פחדתי שהוא יודע על המקרה ...
״ אל תיתממי לי ״ אני יודע הכול
הוא אמר והראה לי תסירטון
פאקפאקפאק מה אני עושה עכשיו
״למה לא סיפרת לי ״ הוא נירגע ישב לידי על הדשא וחיבק אותי חיבוק קטן מהצד
״הם אמרו לי שלא לספר ואם אני יספר זה יהיהגרוע יותר ״ 
אמרתי תוך כדי שהדמעות לא מסרבות לצאת
״אני רוצה שתגידי לי שמות ומה הכיתה״
״אין לך מה לעשות הם בנות , מה תרביץ לבנות? ״
״כוסאמק אל תתגרי בי תתני לי שמות זה לא עינך מה אני יעשה ״
הוא אמר וראיתי שרגלו קופצת והוא שולף את חבילת הסיגרות מכיסו ומתחיל לעשן , הבנתי שהוא עצבני .
״ רוני , נופר , שירה . כיתה י4 ׳
״ בי  ״ הוא אמר ונשק לראשי
״רגעעעע אבל מה אתה הולך לעשות ״
״כנסי לשיעור״ הוא אמר בקול חד מדגיש שהוא באמת מתכוון לזה והלך
ועשיתי כדבריו , אספתי את דברי ונכנסתי לכיתה״
והמורה דיברה על זה שעוד 3 ימים מסיימם את הבית ספר
על רגשות חששות וכו
ניגמרו השעתים ועפתי לבית
יצאתי מהבית ספר וראיתי את אבא שלי צופר,
חייכתי חיוך שלא חייכתי מלפני שנים ,
נכנסתי לאוטו ונסענו לבית
הוא שאל אותי והתענין איך היה לי היום מה למדנו
ואני עונה לו ובו זמנית לא מאמינה שהוא באמת מתענין
הגענו לבית
חצי הבית ארוז , בכול זאת אנחנו עוברים לאשדוד עוד 3 ימים
״ בואי הכנתי אוכל״ אבא אמר
״אתה הכנת אוכל? מה אתה רוצה להרעיל אוצי? ״
אמרתי עם פרצוךף יעני נהבל
״חה חה חה מצחיק מאוד , נו בואי תאכלי ותגידי מה דעתך״
והלכתי לאכול
זה היה כולכך כיף המצב הזה , שאת יודעת שיש מישו שמחכה לך בבית , שיכין לך אוכל , שידאג לך .
רוי נכנס לבית
״הי תמזגו לי אוכל אני רעב מת ״
הוא אמר וניזרק על הספה בסלון
זה כיף שסוף סוף יש משפחה , לא לגמרי שלמה , אבל משפחה .
ושוב המחשבה עוד 3ימים אני עוזבת לעיר אחרת קפצה לראשי , סביבה אחרת , הפרפרים בבטן עולים ומתחזקים  חששות עלות בי , מה יקרה , האם זה יהיה אותו מצב כמו פה?
התפללתי שזה יהיה אחרת לא רציתי לעבור שוב
הכול מהתחלה .
אנחנו עוזבים את הבית , ורונית והבן זונה שלה סליחה על הביטוי חוזרים לפה .
למרות שלא מגיע לה בכלל ועדיך שתישאר איתו בדירת חדר שלו , אבל מה לעשות שאבא שלי רחמן , שלמרות כול השנאה , למרות כול מה שהיא עשתה , הוא ואני מדגישה אך ורק הוא רואה בה כבת אדם .