״ הכול מהתחלה ״

פרק 4//אסירת תודה

התמתחתי במיטתי כאשר קרני השמש חודרות מחלוני , ומלטפות את פני .
קמתי סוף סוף לבוקר נורמלי , בוקר ללא צעקות שהורסות לך את היום , בוקר שבחיים לא היה לי , או לפחות מאז שאני זוכרת את עצמי לא היה לי.
עשיתי את המקלחת המהירה שלי כמו כול בוקר.
זרקתי על עצמי חולצה בית ספר ורודה , גינס שחור ונעלתי את הוואנס השחורות שלי .
לקחתי תתיק וירדתי למטה
״בוקר טוב״ אבא שלי אמר ומיד החיוך עלה לי על הפנים
״בוקר אוררררררר״ רוי צעק תוך כדי שהוא יורד במדרגות אלינו.
״בוקר טוב לילד שיש לו מצב רוח״ אמרתי לרוי
״בוקר טוב ילדה קטנה ומכוערת״ הוא ענה לי עם חיוך
״ היא דומה לי איך היא יכולה להיות מכוערת ?״ אבא ענה לשנינו
וכמובן כולנו צחקנו
לקחתי את הפרוסה שלי הכנסתי אותה לתוך התיק ונכנסתי לאוטו וחיכתי שרוי יבוא להסיע אותנו
עבר 5 דקות , 8 דקות , 15 דקות והוא לא בא ,
התקשרתי אליו ,
״מה יש לך בוא אני מחכה לך באוטו שעה״
״אני בא סתמי ״
וניתק
שונאת שהוא עושה את זה קשה לו להגיד בי?!
״מה קרה קשה לך לחכות בסבלנות ?״
הוא אמר בו זמנית שהוא מכניס את המפתח לסוייץ של האוטו
״כן״ עניתי ועשיתי פרצוף שיראה שאני עצבנית
״מה את עושה פרצוף של מסכנה בול חיכית 3 דקות״
״טוב טוב תסע כבר ״
והוא התחיל בנסיעה
״יאלה רדי״ הוא אמר כשהגענו ונתן לי כאפה שטות בראש
״ אתה לא בא? ״
״ ישלי סידורים לעשות , אני יבוא ב10 ״
״ ממש סטודנט ״ אמרתי וסגרתי תדלת והתקדמתי לשער בית ספר.
קלטתי מהצד שרוני ו2 החייזירות שלה מתקרבות אלי
פחדתי , לא רציתי את הסיוט הזה שוב ,
עשיתי את הדבר הכי נכון לעשות
הלכתי את ההליכה המהירה שרק יכלתי , אך לא מוגזמת , שלא ישימו לב שראיתי אותם , ויחשבו שזה בגללם.
אך בגלל שהיתי שקועה במחשבותי שוב כמו טיפשה לא שמתי לב שהם הקדימו אותי .
״מאי״ רוני אמרה והסתובבתי אליה
״ממ?״
״אמ רק רצינו להגיד לך שאנחנו מצטערות על מה שהיה ובי״
היא אמרה והם הלכו
היתי בהלם , ומה שהעלה לי ראשון לראש זה מה רוי עשה !
למרות שהיא ביקשה סליחה בצורה מגעילה והכי לא אמיתית שיש , למרות שגם לא ציפתי ליותר , אבל לפחות זה משו .
שלחתי לרוי הודעה :
״רוי , מה בדיוק אמרת לרוני?!!????״
ונכנסתי לשיעור התישבתי במקומי הקבוע ,
והסתכלתי סביב , עוד יומים , יומים שאני עוזבת תמקום הזה , אני יותר לא רואה את האנשים , את הפרצופים שהיתי רגילה לראות כול יום יום .
״אח אח כמה שאני יתגעגע״ . אמרתי לעצמי בציניות , והתחלתי להקרע מצחוק מעצמי בשקט.
״תלמידים ותלמידות תתארגנו ויאלה עולים לאולם כנסות״
המורה נתן אמר , וכך כולם עשו
אחרי שהגענו לאולם כנסות , דיברו שם על סוף שנה ועל כמה שהם אוהבים אותנו , ושהם מעריכים כול אחד ואחד פה וכו, לא ממש הקשבתי , גם כי ידעתי שהכול שקרים , וגם חכיתי שזה יגמר ואוכל ללכת לבית כבר , וכמו שאבא אמר נילך לראות את הדירה שהוא קנה , ונתחיל להיתמקם שם.
אבא שלי ידע אותנו מעכשיו שהוא לא קנה לנו בית ענק , מכיוון שבכול זאת הוא מפרנס עכשיו שתי צדדים , אז הוא לא יכול להרשות לעצמו יותר מידי , וזה הכי בסדר שבעולם , לא ציפתי עכשיו שנעבור לארמון ,
מספיק שיש קורת גג מעליך , מיטה לישון עליה , ואוכל לאכול , את צריכה להיות אסירת תודה כי יש כאלה שאפילו את זה אין להם.

שבוע טוב ❤️
סליחה על בפרק הקצר , פשוט זה מוצאי שבת , ויש לי מלא דברים על הראש , וגם ישלי מחר מבחן גדול שעוד לא למדתי אליו כלום , אני אפצה אותכם בפרק של מחר
אוהבת מלא , וקריאה מהנה:)