בבקשה תקראו בסוף
"תקשיב לי טוב חרא מזדיין, אני מוצא את עצמי הולך ברחוב לבד ברחוב ואין לי איך לחזור לבית, אני הייתי צריך מזמן להיות בבית של אמא שלי, אם אתה לא מתכוון לבוא עכשיו אני הולך לקבור אותך" אני צועק על זאין בפלאפון, זאין כמובן ענה לי רק בשיחה ה68.
"תרגע אדיוט" זאין אומר לי ללא לחץ, "תגיד לי איפה אתה בדיוק אני אבוא לקחת אותך" הוא אומר, כשהוא אמר את זה נרגע יותר אבל עדיין לא הייתי רגוע לחלוטין.
"אני בסמטא" עצרתי את הדיבור, נשמתי נשימה עמוקה והמשכתי לדבר "ליד הסופרמרקט, שנייל כל הזמן היה קונה בייקון" זאין רק מהמהם ואומר "אוקיי, אני בא"
אני עדיין עומד, אני עייף וכל היום שלי התבזבז בנסיעה מחורבנת משדה התעופה לפה, לא אכלתי מהבוקר וגם בבוקר לא אכלתי כל כך טוב כיוון שציפיתי לפגוש את ג'יין.
אני הולך לכיוון הסופרמרקט כדי לקנות לי מעט אוכל עד שזאין יגיע, אני מסתכל שאף אחד לא נכנס לשם ושהמקום כמעט ריק ונכנס.
אני הולך לכיוון המיקום שהבייקון נמצא ורואה שנשארה רק חבילה אחת, אני מודה לישו שנשארה לי חבילה אחת בדיוק והולך לקחת את החבילה.
רגע לפני שאני מגיע לקחת את החבילה, נערה שנראת בגיל ההתבגרות מגיעה ולוקחת את החבילה האחרונה.
אני מקלל את העולם בגלל זה, אני מנסה שהיא לא תראה אותי ומנסה לחזור לאחור, אבל הניסיון שלי הוא כושל כיוון שכשהיא ראתה אותי היא פשוט אמרה "אתה, אתה הארי סטיילס" אני לפעמים די נדחה מהבנות האלה שצועקות בקול שהן רואות אותי, אבל היא לא צעקה בקול, אז הרשתי לעצמי להסתובב בחזרה אליה ולהוסיף חיוך מאולץ.
"אני יכולה להצטלם איתך?" השאלה הקבועה כמובן. ואני נאלץ להנהן, לפעמים אני רוצה לוותר על הפרסום ולחזור לחיי הקודמים, אבל אני נהנה מזה, זה נותן לי סיפוק,אני מרגיש כאילו אני שווה משהו.
היא מוציאה את הפלאפון שלה ולוחצת על כפתור המצלמה, אני נעמד לידה ומחייך, אני מצפה שהיא תפרסם את זה בכל רשת חברתית כמו שאר המעריצים, ואז כל החברות שלה יבואו, אבל היא מכניסה את הפלאפון לכיס.
"אתה רצית את הבייקון הזה?" היא שאלה אותי והגישה לי את הבייקון, אני מתלבט אם לצאת מהחנות ולחכות לזאין או לקחת את הבייקון שהיא הציעה לי.
"אני אסרב, תודה על ההצעה" אני אומר ומתכוון ללכת אבל היא מניחה את כף ידה על מרפקי.
"אני רצינית, תקח אותו, זה בסדר" היא מנסה לשכנע אותי, אני מגלגל את עיניי ועושה את זה בשביל 'לרצות את המעריץ' לקחתי את הסייקון מידה והלכתי לכיוון הקופה אבל לא לפני שאמרתי לה "אני חייב לך" אני לא באמת אהיה חייב לה, היא מעריצה שלי, זה לא שאני אפגש איתה שוב.
אני הולך לקופה ומשלם על הבייקון, ויוצא מהחנות במהירות שיא.
הסוללה של הפלאפון שלי מאיימת להכבות, וזאין עדיין לא מגיע.
בשניה שאני חושב על זה המכונית של לואי עוברת לידי, אני אפילו לא יודע אם הוא בא במקום זאין או לא.
"אני תקוע פה מהבוקר" אני פותח את הדלת ומתיישב במהירות, לואי נוסע מהר ככל האפשר "בגללך ובגלל החבר המזדיין שלך אני ביזבזתי יום שלם פה!" אני צועק על לואי בזמן נסיעה, לואי מסתכל עליי במבט די מאשים
"החבר המזדיין שלי נפגש עם החברה שלו שהוא לא ראה שמונה חודשים!" לואי מרים את קולו בעצבים, "ובמקום ללכת אליה מהבוקר הוא לקח אותך לידידיה הדפוקה שלך שיש לך קראש עליה והיא אפילו לא שמה עליך!" רק שהוא מחדיר לי את זה בתת מודע אני מבין שהם עזבו את החברות שלהם בשביל לבוא לקחת אותי להולמס צ'אפל, לפגוש את החברה הכי טובה שלי.
"אני מצטער" אני אומר ללואי שמתעלם ממני וממשיך בנסיעתו "אני נשבע לך שאני פאקינג מצטער" אני חוזר על המשפט שלי
"אתה רוצה שאני אקח אותך לאמא שלך או בחזרה ללונדון?" הוא מתעלם ממה שאמרתי ושואל.
"אמא שלי" אני אומר לו, יש לי בבית של אמא שלי מכונית, כך שמחר אני אוכל לחזור מבלי להתקשר ל'חברים' שלי.
לואי ממשיך בנסיעה הקצרה שלו לבית של אמא שלי, לואי נוסע כמה שיותר מהר, וזה משהו שאני מבין יותר מכל השאר.
לפני לא הרבה זמן, הומצאו על לואי ועליי שמועות שאנחנו הומואים, אני לא לקחתי את זה ברצינות עד עכשיו, אבל לואי לעומתי מאוד נפגע, והחל להתרחק ממני. אני מבין למה הוא עשה את זה, הוא רצה להכחיש את הדברים שאפילו לא היו קיימים, זה היה משהו מובן מאליו שלואי די שונא שממציאים עליו שמועות, מאז שראיתי את לואי היינו חברים טובים, אבל לאחרונה התרחקנו מהסיבה שאנחנו לא רוצים שיחשבו שהדבר שנקרא 'לארי' הוא אמיתי.
אני ולואי בדרך כלל מספרים אחד לשני על מעריצות מטורפות, אבל הפעם לא סיפרתי לו, רק חיכיתי שהוא יגיע לבית של אמא שלי וישאיר אותי שם.
סליחה שלא העלתי מלא זמן, אני אשתדל להעלות בימי שני כל שבועיים פרק. בבקשה תצביעו ותגיבו, זה ממש ממש חשוב לי. ודרך אגב, אני יודעת שזה נשמע לא אמין בשיט בגלל מה שאני כותבת, אבל אני לארי שיפר:)
