מחוץ לדימיון-הושלם

פרק 5-החוק עובר לידיים

פחד חילחל בגופי, המצב יכל להיות הרבה יותר פשוט אם לא הייתי טועה ועושה רעש. אני מחויב לשמור עליה מכל צרה וכך אני עושה.

נכנסתי למאורה, שם אני רואה את כולם מסתובבים ומחייכים כאילו החיים שבפנים הם רגילים כמו החיים שבחוץ. הלוואי שזה באמת היה כך, שאף אחד לא צריך לפחד פחד תמידי ולשמור על עצמך מבני האנוש.

נכנסתי לחדרי החשוך והדלקתי את המתג. חדר מבולגן וכל בגדי מפוזרים בכל מקום אפשרי, לא נותן פיסה אחת של החדר. הסתובבתי וראיתי את אחד הילדים מסתובב במסדרונות, חשבתי לרגע וקראתי בשמו.
הוא הביט בי במבט שואל והוצאתי שטר של חמישה דולר, עיניו נצצו ופתחתי את דלת חדרי לרווחה. הוא מיד הבין מה עליו לעשות וחטף את השטר מידי. חייכתי ופיזרתי את שיערו ליותר פרוע ממה שהיה קודם.

הורדתי את מכנסי ואת חולצתי בדרך לאמבטיה וזרקתי על ראשו. פניו הזעיפו ברגע והחל לנהום עלי "זה לא יפה מצדך רון" הוא אמר בקול הקטן והילדותי שלו והתחלתי לצחוק "אבל זה כיף" צחקתי וסגרתי את דלת האמבטיה, רגע לפני נעילת הדלת קולו נשמע ברקע קורה לי ופתחתי שוב את הדלת.

"רוצה שנעשה את זה קבוע?" שאל וראו שבעיניו ניצת רעיון, חייכתי חיוך קטן והינהנתי. סגרתי שוב ועבר במוחי את המחשבה הקטנה שאומרת שאני חסר כל כסף, אני צריך עבודה בנוסף ללימודים שאני לא צריך ולשמירה על מאיה..

אמצע הצהריים הגיע ואיתו הנסיעה שלי לבית החולים, נכנסתי ללובי והתחלתי לדבר על אחת האחיות על מנת להשיג מידע על הרופא הכי בכיר, וחברתי הטוב אריק.
יד גדולה נגעה בכתפי וזיהיתי את ריחו המוכר של אותו אדם.

"רון, מה אתה עושה פה בבית החולים? אל תאמר לי ששוב הכנסת עוד נער כי הבאת לו אגרוף לצלע? שוב" גיחכתי לזיכרון הזה שהיה לפני חצי שנה, להגנתי הוא התחיל, הוא חשב שהוא יותר חזק וחכם ממני, עכשיו עם צלע שבורה ושתיים בעלות סדקים הוא יודע מי חזק וחכם.

"לא בגלל מישהו, אני.. די צריך עבודה" אמרתי בבישנות וחיוכו התרחב "למה לא אמרת ישר! יש לי משרה חלקית שממש יכולה להתאים לך וליכולות הגופניות שלך" הוא אמר ונתן אגרוף קטן לחזהי "לא יזיק פה מאמן כושר למשתקמים" "סגור" אמרתי ולחצתי את ידו בחיוך "אתה מתחיל מחר ונסדר את כל העיניין מחר" הינהנתי ויצאתי משם לכיוון המאורה, לא יזיק לי שינה טובה ואימון.

נקודת מבטה של מאיה:

קמנו והתמתחתי מעט, מוניק כבר הייתה עם הפאלפון שלה צמוד לגופה והיא יושבת וקןראת הודעות, כמה טיפוסי לילדה הזאת, גיחכתי ופניה הסתובבו להביט בי בבילבול.

"בוקר טוב גם לך מוניק, בוקר טוב מאיה, ישנת טוב? בטח! עם כל הנחירות שלך איך אפשר שלא לישון טוב?" חיוכה הופיע בצד שפתיה והורידה אותו, התיישבתי גם אני וראיתי את כל ההודעות אותם היא קוראת.