love song

פרק 5

קמתי לרעש השעון המעורר לעזלזל תשע בבוקר ב12:00 יש לי חזרה מה שאומר שאני צרכה לצאת בעשר מהבית זאת אומרת יש לי שעה להתארגן

קמתי ןעשיתי את סידורי הבוקר כהרגלי
לבשתי שורט שחור גופייה וורודה ווסט לבן ואת האולסטאר המשומשות הלבנות שלי
אספתי את שערי לקוקו שמתי קצת בושם לקחתי איתי תיק קטן דמוי עור בצבע שחור וירדתי לכיוון המטבח, רק שבמקום לראות זוג הורים שלווים יושבים שותים קפה וקוראים עיתון , אני רואה את אמא שלי מחזיקה טופס רשמי בוכה וצועקת על אבא שלי ואת אבא שלי שצורח ומנסה להרגיע אותה בו זמנית,
אני כבר כמעט רגילה לזה כל בוקר, ההורים שלי בחובות את רוב הכסף והחסכונות שלהם הם שילמו בתקופה שהייתי חולה במחלה על כל הטיפולים והניתוחים, שהחלמתי אמא שלי התחילה לחסוך שוב ולעבוד יותר קשה אבל אבא שלי רק ביזבז את הכסף על שטויות ועדיין מבזבז ובגלל זה הם כל הזמן רבים וכועסים. מצד אחד עם כל הצער מבאס להיות הילדה שקונה בגדים מחנויות יד שנייה, אני לא יוצאת עם חברים לא כי אני לא רוצה זה, בגלל שלא נעים לי לבקש מההורים שלי כסף לבילויים ולבזבז להם את הכסף , לא נעים לראות שכולם לובשים מותגים ויורדים ומרחמים עליי בגלל שאין לי כסף כמו השאר ואני שונאת שמרחמים עליי.
לפני שהספקתי להגיד בוקר טוב לאבא שלי הוא יצא בעצבים מהבית וטרק את הדלת...

"בוקר טוב אמא" אמרתי ונישקתי לראשה."
"הכל יהיה בסדר אל תדאגי" אמרתי מנסה להרגיע אותה
"איך הכל יהיה בסדר תראי ניקול" היא אמרה בדמעות והצביעה על הטופס
"אנחנו בחובות גדולים עוד שנייה מעכלים לנו את הבית והכל איפה נגור?" היא סיימה להגיד בוכה
"אמא אני מבטיחה לך שאני יעזור אני מוכנה לעזוב הכל וללכת למצוא עבודה ולעזור לכם לחסל את החובות" את האמת שכבר חשבתי לפני ללכת לחפש עבודה ולעזור להם אז למה לא אני יעזוב את הכל אני יעזוב את התוכנית הזאת ואני יעבוד כמה
שאוכל שהם יוכולו להצטמצם עם החובות.
"ניקול אני רוצה שאת ומייק תהיו מאושרים אני לא רוצה שתעבדי ותבזבזי את הזמן שלך עלינו ועל החובות שלנו" היא אמרה בעצב
השעה הייתה כבר חמישה לעשר אמרתי לה "הכל יהיה בסדר כל עוד אתם מאושרים אני מאושרת אני צרכה לזוז אוהבת"

יצאתי מהבית לכיוון תחנת האוטובוס ועליתי לאוטובוס לתחנת הרכבת
כשהגעתי לשם ראיתי מרחוק את דור שיצא מהמכונית שלו ושקלט אותי התקדם אליי
"היי רציתי לאסוף אותך היום לפה אבל לא ענית לטלפון.." הוא אמר וואלה נכון שחכתי בכלל לפתוח את הטלפון היום "סליחה הטלפון היה סגור לא שמתי לב בכלל וחוץ מה אתה ממש לא חייב לאסוף אותי" אמרתי והוא התסכל עליי במבט מוזר "הכל בסדר?" הוא שאל, לא הכל לא בסדר אבל אני לא יבאס אותו עם זה שאני פורשת מהתוכנית אז פשוט הנהנתי וחייכתי.

ירדנו מהרכבת אחרי נסיעה של שעה וחצי ועינו על עוד אוטובוס שנוסע לכיוון האולפנים, אוף עוד נסיעה של עשרים דקות.
כל הזמן הזה חשבתי איך אני אומרת לכולם שאני פורשת והייתי מבואסת מזה
הנסיעה עם דור הייתה שקטה והרגשתי כל הזמן הזה את המבטים המוזרים שלו עליי מה הקטע שלו?