My Hero

פרק 3

"מייגן? מה את עושה?!" אוי לא, האחרון שרציתי לראות. פלאשבקים מהסיוט הארוך שלי חזרו, המבט שלו, הנשימות שלו על עורפי, המגע של הידיים שלו עליי. לקחתי את הבקבוק מים שהיה על הדלפק והוצאתי כמה כדורים, לא טרחתי לחשוב כמה צריך או מה ההשלכות, בלעתי את הכדורים במהירות לפני שוויליאם יספיק לעשות משהו, הראש שלי הסתחרר מעט, עצמתי את עיניי וחזרתי לפוקוס, הרמתי את מבטי בתמימות כאילו לא לקחתי סמים בפעם הראשונה בחיי, וויליאם לקח את השקית עם הכדורים שנשארו והסתכל על הכדורים הצבעוניים "אקסטזי" גיחך בעצבים "קדימה מייגן אני לוקח אותך הביתה" תפס בידי ומשך אותי מחוץ לדלפק, כמה אנשים שישבו במסעדה הסתכלו עלינו. "איזה הביתה וויליאם אני באמצע עבודה" גילגלתי את עיניי וניסיתי למשוך את ידי מבין ידיו שלחצו עליי והכאיבו לי "את ממש לא תצליחי לעבוד כשאת על אקסטזי מייגן, תפסיקי להתווכח" "הו אדון שוטר רוצה להתווכח על זה?" שאלתי בגיחוך, כאילו מה כבר כמה כדורים צבעוניים שמזכירים סוכריות של ילדים קטנים יכולים לעשות. "אדון שוטר? אני רק מתלמד, אחרת ממזמן הייתי לוקח אותך לתחנה, אבל יש לי הרגשה שאת הולכת לשעשע אותי, תמשיכי בעבודה" צחק והתיישב בשולחן שממולי.

הלכתי לשירותים להתרענן טיפה, שטפתי פנים והבטתי במראה, פתאום הכל היה נראה אדום. צחקתי לעצמי ומצמצתי מלא פעמים ככה שהכל היה נראה כמו סרט ישן, קצת אדום מסביב לא יכול להזיק לי בעבודה נכון?

-נקודת מבט וויליאם-

ראיתי אותה חוזרת מהשירותים מחוייכת, היא נתקעה בלקוח והתפקעה מצחוק. אוי אני הולך להנות...

היא נכנסה אל מאחורי הדלפק והסתכלה על התקרה, היא התחילה להסתובב ולצחוק עד שלקוח בא והוא תפס את מבטה, הוא היה עצבני ופניו היו מכווצות, מייגן כיווצה גם את גבותיה וניסתה להראות עצבנית אבל פתחה בצחוק חזק שמשך כמה מבטים של לקוחות עצבניים שניסו לנהל שיחה שקטנה במסעדה. היא דיברה עם הלקוח ולא הצלחתי לשמוע, אבל כנראה שהיא עיצבנה אותו כי אחרי כחמש שניות הוא יצא מהמסעדה ומייגן צחקה.

התקרבתי אל הדלפק ונשענתי עליו, גיחכתי למראה מייגן מתופפת על בטנה, היא הסתכלה עליי וניסתה לקרוץ לי, מה שהצחיק אותי עוד יותר, היא כל כך יפה.

"מייגן אולי בכל זאת ניקח אותך הביתה?" שאלתי בלית ברירה, היא עוד תבריח את כולם מפה.

"הביתה? אני אמות אם אבא שלי יגלה שלקחתי סמים" ציחקקה "אוי בעצם, אבא שלי מת, לא אני"צחקה צחוק מתגלגל שגרם לי להתעצבן, איך היא מסוגלת לצחוק על דבר כזה? נכנסתי אל מאחורי הדלפק הרמתי אותה כך שהפנים שלה היו בתחת שלי והבטן שלה על הכתף שלי, יצאתי מהדלפק ואחת העובדות כנראה הסתכלה עליי במבט שואל "מקרה חירום" חייכתי ורצתי מחוץ למסעדה "היי וויליאם?" "מה?" "למה אתה לובש מכנסיים עם לבבות?" שאלה ולרגע היא הייתה נשמעת פיכחת, רגע מה? הסתכלתי על המכנס השחור הצמוד שלי, שום זכר ללבבות, היא התחרפנה לגמרי. הנחתי אותה במושב האחורי של הBMW שלי, בטוח שאם היא הייתה פיכחת הייתה לי הזדמנות להשוויץ קצת. נכנסתי אל תא הנהג והבטתי דרך המראה עליה, היא פתחה וסגרה את החלון וכל פעם כשהוא השמיע קול היא התגלגלה מצחוק."מייגן איפה את גרה?" "תביא לי אני אנהג" צחקתי, יש לילדה חוש הומור.. אבל אני לא רוצה למות היום, אני אקח אותה אליי.