power

פרק 5

"דניאל חכה שאני אתפוס אותך," צעקתי והמשכתי לרדוף אחריו, ריאותיי צרבו אבל לא הפסקתי. דניאל היה הרבה יותר מהיר ממני. תפסתי בשולי חולצתו והפלתי אותו על האדמה, נפלתי על האדמה והתגלגלנו ביחד על האדמה.
המרפקים של נשרטו וכפות הידיים שלי כוסו בחתכים. התעלמתי מהכאב והתרוממתי על רגליי.
"עכשיו תורך," אמרתי מתנשפת ומיהרתי להתרחק ממנו.
"בואו נחליף משחק," הוא קרא לעברי ולעבר רייצל שהייתה שרועה על שמיכה.
"אתה גרוע במשחק הזה," רייצל אמרה בעודנו צוחקות ותופסות בבטן שלנו מכאב.
הרגשתי כאילו גלידי קרח החליקו על גבי, ידעתי שהוא יושב שם וצופה בנו. הוא מעולם לא שיחק איתנו. הוא שנא אותנו. דניאל הוא חברו הטוב ביותר ואנחנו לקחנו אותו.
היינו הילדים היחידים בסקטור, בזמן שהמבוגרים התעסקו בעניינים שלהם, אנחנו היינו אמורים למצוא תעסוקה ולא להפריע.
מידי שנה נפגשו ממלכת רוהן וממלכת לות'לוריין בסקטור למשך כמה ימים.
לטשתי מבטים בעניו האפורות, הוא הביט בי בחזרה ושנאה נטפה מענייו.
"אוץ'," צווחתי כשרייצ'ל צבטה בעורי בחוזקה. שמעתי את רייצל ודניאל צוחקים.
"את חולמת," היא אמרה. "אמא שלך קוראת לנו. בואי," היא אמרה, משכה את ידי ורצה לכיוון חדר הישיבות.
"קתרין, בואי שבי לידי," רייצ'ל הורתה לי וטפחה על הכסא שלצידה.
כול הנוכחים נעצו בי בי מבטים, השפלתי את מבטי ומוללתי פיסת בד מחולצתי.
"בעוד עשר שנים בדיוק מהיום," וקולו רעם בדממה המתוחה, הוא הישיר את מבטו אלי, הוא אמד אותי במבטו כאילו עוד רגע הוא יפשוט מעליי את עורי.
"קתרינה סיסיליה וויליאמס תנשא בנישואים מאורגנים," הוא שהה טיפה וחיכך את ידיו זו בזו. המילים ננעצו בעורי כמו היו פגיונות.
"היא תנשא לאחייני כריסטיאן ווילסון," הוא סיים את דבריו.
נאלמתי, הרגשתי את הלשון שלי נדבקת לחיכי. אני לא יכולה להתחתן איתו. אני לא אתחתן איתו. הם לא יכולים להכריח אותי.
יש ביננו שנאה הדדית.
תרתי את כירסטיאן בעניי ומצאתי אותו עומד בפתח הדלת, כול שריר בפניו שידר כעס. הוא בהחלט לא היה מרוצה מהענייו.
"לא," ניסיתי לשוות לקולי תקיפות שאין עוררין עלייה. "אני לא אעשה את זה." שלחתי מבט נואש להוריי. בבקשה תצילו אותי מהחתונה הזאת. מבטם נותר חתום ואדיש לתחנונים האילמים שלי ואני הבנתי שהעניין גמור.
קפצתי מכסאי ויצאתי מהחדר בטריקת דלת נסערת.
לא לא לא לא לא. המילים התרוצצו בראשי וכבר לא מצאתי אחיזה בקרקע.
חשתי את הפחד והקור מציף את כול גופי
כאילו משהו עומד להתפוצץ בתוכי. כעסתי. כעסתי מאוד. קעקועיי צרב וליבי דפק במהירות מטורפת כאילו עוד רגע יפרוץ מעורי.
ואז שיחררתי, בפעם הראשונה בחיי שיחררתי.
כל האימונים שעשיתי היו כדי לעזור לי לשלוט על הכח שלי לשמור אותו בתוכי ולעולם לא לתת לו לצאת משליטה .
והפעם נתתי לו לצאת משליטה והרגשתי טוב עם עצמי .הרגשתי משוחררת וקלילה הקעקועים הפסיקו לשרוף את עורי .
ואז, צרחה כמעט לא אנושית חדרה אל התודעה המנותקת שלי, לאחריה הגיעו שובל צרחות. אילצתי את עניי להיפקח...