power

פרק 4

"שלום כריסטיאן," אמרתי בקול נוטף דבש.
זיק של הפתעה חלף בעניו ונעלם מיד, פניו שבו להיות חתומות ואטומות, סממן של רגש לא נראה בהן. אבל בי הוא לא הצליח לשטות.
"שלום קתרינה, עבר הרבה זמן," כרסיטיאן אמר. "בואי נלך למקום שקט". הלוחמים שהיו איתו אביגייל ורייצ'ל הסתלקו מותירים אותי לבד.
אני וכריסטיאן פסענו לכיוון החצר המלכותית.
"כמדומני שנפגשנו לפני," הוא הסתובב אליי, מביט בי במבט חודרני.
"כן, כשהיית עם הפרוצה הזאת. מה שמה, ויקטוריה, לא?" אמרתי והחזרתי לו מבט. דומה שהיינו במלחמת מבטים ואני לא התכוונתי להפסיד.
"לא ציפת ממני להיות נזיר עד שנתחתן?" הוא צחק קלות.
"כמובן שלא, אני מקווה שלא ציפת ממני אותו דבר." מעט סרקזם נשזר בקולי.
הבעתו המשועשעת נמחתה באחת. "אבל חשבתי שאת... את לא?" סקרנות והפתעה הציפו את פנייו.
"לא, אני לא. אני מבינה שלחשוב זאת לא המומחיות שלך," אמרתי. הוא לא יקבל את הנערה הכנועה, הצייתנית והבתולה שהייתי אמורה להיות. אני לא הנערה הזאת. אני קתרינה סיסיליה וויליאמס ראש מסדר השלום. זורם בעורקיי דם של לוחמת.
"היית חייבת להישאר בתולה. זה החוקים." כאילו שאכפת לו מהחוקים. הוא פורע חוק לא קטן בעצמו.
"אני מכתיבה מחדש את החוקים שלי." צל של חיוך זדוני ריחף על שפתיי.
"ויקטוריה לא פרוצה," הוא אמר לפתע. אה? מה? לא הבנתי למה הוא חזר לנושא. או מה פתאום אכפת לו מהנערה הזו.
"היא לא פרוצה?" אמרתי ספקטית וזקפתי גבה.
"אני יודע מה את חושבת. היא לא פרוצה, אני המפקד, היא הייתה משרתת העליתי אותה דרגה לפילגש שלי." נשים רבות עושות זאת. נשים במעמד נחות מנצלות את המיניות שלהן על מנת לטפס למעלה.
"אתה יכול לשמור אותה גם אחרי שננשא," אמרתי בפתאומיות. "אלו לא נישואין מאהבה, עסקים בלבד. אתה תמשיך להתרועע עם הנשים שלך ואני גם." לא רציתי להיות כבולה בנישואים האלו. רציתי את החירות שלי.
ציפיתי להתנגדות מצידו והכנתי את עצמי לקראתה.
"את מוזמנת לעשות מה כרצונך. הרי אלו לא נישואין של אהבה." הוא אמר באדישות מרגיזה. חשתי אכזבה במעמקי ליבי הייתה בי תקווה קלושה שהוא יגיד לא, שהוא יסרב, יזכור את הידידות שלנו בעבר - אבל לא, כול מה שנותר ביננו הוא איבה הדדית.
מאז מה שקרה לפני עשר שנים הוא לא סלח עדיין ראיתי זאת בענייו.
לא הייתי מסוגלת להישאר שם רגע נוסף. פניתי משם ללא אומר מותירה את כריסטיאן מאחורי ופוסעת לעבר הארמון.
כשעמדתי לפני דלת חדרי קפאתי. קרטר, נזכרתי. קרטר עוזב הלילה, התפקיד שלו הסתיים. יתכן מאד שאני לא אראה אותו זמן רב, לא יהיו לי הזדמנויות רבות לראות אותו. שבתי על עקבותיי ופניתי לכיוון חדריו של קרטר.
ניצבתי לפני דלתו ונקשתי עליה, אחרי כמה שניות קרטר פתח. הוא היה לבוש בחולצת קצרה לבנה שהבליטה את שרירו .הוא אחז בידו חולצה. כנראה הוא היה בעצם לארוז.
"קתרין," הוא אמר, גבותיו זינקו לקו השיער שלו בהפתעה. רגש נוסף חלף בפניו, מה זה היה... תקווה?
"אתה הולך," אמרתי והשפלתי את עניי. החנקתי דחף לכרוך את זרועותיי סביבו.
"כן, אני אתגעגע אלייך," הוא זז מהדלת ואני נכנסתי.
ברגע שהדלת הייתה נעולה, השלנו את כול המסיכות.
הוא התקרב וליטף את פני , התרחקתי לאחור לכיוון החלון כשפלאשבק עובר במוחי מאותו הלילה בדרך לפה .
"אני אוהב אותך, תמיד אהבתי אותך. את מתחתנת, אני שומר הראש שלך - אין לי סיכוי. אבל אני אוהב אותך," קולו היה טעון רגש, הוא התקרב אלי, מצמצם את הסנטימטרים הבודדים שעמדו ביננו. השתוקקתי להרגיש את כולו, כול סנטימטר של עור, השפתיים החום .. מנענו את התשוקה שלנו יותר מידי זמן.
"מה אתה רוצה ?" לחשתי בעצבות
הוא הושיט לי את ידו, הנחתי את כף ידי בכף ידו הגדולה והחמימה.
"אותך" הוא לחש כששפתיו מלטפות את שפתי.
"אני אוהבת אותך" לחשתי לתוך שפתיו ובכך הפכתי את האהבה ביננו ממשית יותר.
הוא נישק אותי נשיקה רכה שהפכה לתובענית במיוחד .לשונו חוקרת את פי באגרסיביות.
הוא כלא אותי בן החלון לגופו כשידו מטיילת על גופי, הוא הפך את פני לכיוון החלון כשידו הגדולות על רוכסן שימלתי פותחות בעדינות
השימלה גלשה מגופי לרצפה. קרטר הדביק נשיקות קטנות על גבי . הסתובבתי וליטפתי את פניו ונישקתי אותו .הרמתי את רגלי על מותניו כשגבי מודבק לחלון , הנשיקה העמיקה עד שלא יכולנו לנשום ,
רציתי אותו , רציתי אותו מאוד.
הוא הרים אותי למיטה ונשכב עלי בעדינות כאילו הוא חושש למחוץ אותי תחת משקלו. משכתי אותו אלי מזכירה לו מי אני. אני לא עדינה שלא ינהג בי בעדינות. הורדתי את חולצתו במהירות והעפתי על הריצפה . הוא חייך ונישק אותי, זאת הייתה נשיקה סוערת. זאת הייתה מלחמה.

קמתי משנתי והושטתי יד בעיוורון לצד שלידי במיטה, נתקלתי בסדינים. קרטר עזב עם שחר והותיר אותי פה. הרגשתי כאילו כרתו לי את הרגל, נותר בי מקום ריק, הייתי בספק אם הוא יתמלא. קרטר עזב. חזרתי על המילים הללו עשרות פעמים על המילה במוחי בניסיון את המידע, להפנים. כאב חד פילח את חזי ונשמתי נשימה נרעדת. הוא עזב מותיר אחריו ורד אדום.⚘