אני פוקחת את עיניי ומביטה סביבי, מזהה את החדר של ג'סטין ושלי.
אני מנסה לקום אך כאב ראש תקף אותי ואילץ אותי לשכב בחזרה, אני מנסה להיזכר איך הגעתי הנה אך אף תמונה לא צצה למוחי.
אני שומעת דיבורים מתקרבים לחדר ועצמתי את עיניי, שומעת את הדלת נפתחת.
"בבקשה תבדוק אותה שוב.אני מתחנן." קולו הצרוד של ג'סטין נשמע.
"אני מצטער ג'סטין." קול לא מוכר לחש והרגשתי את ידו המחוספסת של ג'סטין מלטפת את פניי.
"אני אשאיר אתכם לבד." האיש הלא מוכר אמר והדלת של החדר נפתחה ונסגרה, הרגשתי כאב צורם בבטני אך ניסיתי להשאיר את עיניי סגורות.
"איך אני אמור לספר לך.." ג'סטין לחש, שמעתי שמשך באפיו והרגשתי שהתיישב לידי
"איך נמשיך מכאן הלאה?" שאל וקולו נשבר, הוא התייפח והחזיק את ידי, נישק אותה מספר פעמים.
"כלכך רציתי אותו, הייתי מוכן לזה.
המחשבה עלינו כהורים, המחשבה על החיים לצידך באופן תמידי..זה היה נשמע כלכך טוב.
הייתי מאושר." אמר והרגשתי את דמעותיו על ידי, הוא פלט נשימה רועדת וליבי נשבר, הרגשתי שאני עומדת להתפרק לרסיסים.
פקחתי את עיניי באיטיות וניסיתי לשמור את דמעותיי בפנים, ג'סטין הרים את ראשו אליי ודמעותיו שברו אותי סופית.
"אליסון" לחש וניגב את דמעותיו, מתקרב אליי ומנשק את מצחי.
אני מרגישה את הכאב שבבטני מתגבר וצווחת כאב נפלטה מפי, ג'סטין מיהר להביט בי בדאגה ונשכתי את שפתיי.
"ג'סטין, כואב לי." אני מייבבת והוא נאנח, מהנהן ומניח את ידו על בטני.
"הרופא אמר שזה יכאב מספר ימים." אמר בקול רך ונישק את בטני.
"מה קרה?" שאלתי בלחישה והוא הביט בי במבט מיוסר, נושם עמוק ומנסה למצוא דרך לומר את הדברים.
"ליאן התקשרה אליי, היא אמרה שקבעתן להיפגש ובאמצע הפגישה התחלת לדמם." החל לומר והבטתי בו בציפיה, מקווה בכל זאת לסוף טוב.
אך בתוך תוכי אני יודעת שהתקווה היא לשווא, איבדתי את התינוק שלנו, איבדתי את הדבר הכי טוב שיכל לקרות לנו.
"ליאן הביאה אותך הנה, הזמנתי את הרופא הפרטי שלי והוא בדק אותך.." לחש והסיר את מבטו ממני, לא מסוגל להביט בי בעודו מבשר לי את הנורא מכל.
"הייתה לך הפלה טבעית אליסון." הוא מטיל את הפצצה ואיני יודעת איך להגיב.
אני יודעת שאני אמורה לבכות, אך איני מצליחה להוציא את כמות הכאב החוצה.
אני מניחה את ידי על ידו והוא הביט בי, משכתי אותו לחיבוק בעודו מתפרץ בבכי.
"אני אוהב אותך כלכך, אני מצטער." הוא ילל ועצמתי את עיניי, לא מעכלת את העובדה שכל התוכניות שלנו לא יצאו לפועל.
הפינה הקטנה שפינינו למיטת התינוק בחדר שלנו תשאר ריקה, המוצצים והצעצועים שג'סטין קנה יתאבקו ולא יהיו בשימוש.הבגד החמוד שמליסה קנתה לנו יהיה זרוק בארון, והחולצות הריון שקניתי במיוחד יילכו לפח.
איני מצליחה להוציא הגה, אולי כי אני עדיין לא מוכנה להתמודד עם המציאות.
אני רק מחזקת את החיבוק ומקווה שכל זה חלום, שאני אתעורר בקרוב ואבין שהתינוק שלנו עדיין בחיים.
YOU ARE READING
השולחן המסכן
Lãng mạn"אני מצטער, התכוונתי ללכת לפני שתתעוררי." ירייה, ועוד אחת, ליבי מדמם. הבכי שלי מתחזק ואני מייבבת. "בבקשה אל תגיד את זה" אני מתפללת שימצא הגיון, שיחזור להיות הג'סטין שאני אוהבת, שנוכל להילחם יחד. "הלוואי ויכולתי לומר משהו אחר." ******** אליסון וג'סטי...
