My First Love

פרק 12

למדנו ולמדנו ולמדנו והגיע המבחן. היה לי קל, כמו תמיד. הגשתי בין הראשונים והתיישבתי במקומי. הסתכלתי על דניאל- הוא נראה טיפה לחוץ. קיוויתי שהוא יצליח..

°~●°~○°~●°~○°~●°~○

ישבתי בבית הקפה שבקצה הרחוב עם מירה, לין, ומולי. מהצד השני של השולחן ישבו מרטין, אלכס, ורועי. הבנות אמרו לי שהם גם הזמינו את הבנים שב'חבורה' שלהם. לא ידעתי בדיוק מה להגיד או מה לעשות- שתיתי את האייס קפה שלי בשקט. הבנים והבנות דיברו על מבוכים ודרקונים או מה שזה לא יהיה.

"היי," אמר אלכס וחייך. "מיה? היי."

"אתה מדבר אליי?"

"אממ כן,"

"אה אממ, היי מה קורה,"

"בסדר. למה את לא מצטרפת לשיחה?".

"אממ בלי להעליב הנושא הזה קצת משעמם כאילו לא משעמם, פשוט לא אני," הוא חייך.

"טוב..."

"אז על מה את כן אוהבת לדבר?"

על דניאל. על דניאל. על דניאל.

"סתם דברים שגרתיים בבית ספר," אמרתי וחייכתי. מה קורה לי?

"אה," היה כמה דקות של שקט. הוא הסתכל עליי.

"מה?" אמרתי וחייכתי חיוך מפגר.

"סתם חשבתי שאת לא כמו כולם- בית ספר. שגרה וזה."

"אני לא כמו כולם,"

"אהה," אמר.

"לא באמת- אני מאוד מיוחדת."

"ברור. לפחות ספרים את קוראת?"

"ספרים אני קוראת," אמרתי וחייכתי. בהמשך הערב הצטרפנו לשיחה שלהם, הראיתי ללין ולמירה את העגילים שלי והם חייכו בפליאה ואמרו לי 'איך היה לך אומץ לעשות הליקס?' וגלשתי לנושאים שכן מעניינים אותי כמו ספרים וידע עם אלכס ומירה- מה שלא הייתי יכולה לעשות אם הייתי עכשיו בבית הקפה עם החבורה של סקאי.

עדיין הרגשתי טיפה רגשות אשמה שככה עברתי על הכללים של סקאי, הרגשתי כאילו בגדתי בה והלכתי מאחורי הגב שלה... אבל סכהכ היה לי הרבה חברות והכל היה בסדר ואני שמחתי.

°~●°~○°~●°~○°~●°~○

קיבלנו ציונים. 95. לא התרגשתי. רציתי לשאול את דניאל כמה הוא קיבל אבל התביישתי. מה אם הוא קיבל ציון גרוע והוא יכעס עליי? כשעברתי לידו ראיתי שהוא קיבל 90. הוא לא התגאה בזה או משהו- אבל ראיתי על פניו שהוא מופתע ושמח. שמחתי בשבילו.

"מיה חכי," אמר דניאל כשבאתי לצאת מהכיתה. כנראה רצה להגיד לי תודה או משהו. הוא בא אליי וחיבק אותי חזק. הופתעתי. מאוד הופתעתי. הסתכלתי נבוכה. הידיים שלי היו תלויות לצידי גופי. רוב הכיתה הסתכלה עלינו. אבל בעצם מה אכפת לי? הוא מחבק שלושים בנות כל בוקר ואף אחד לא עושה מזה עניין אז למה אני שונה?