#by The Book

פרק 7: "שתיקה שאומרת הכול"

הגענו אל האולם בסביבות השעה חמש ,היה קצת שקט כמו תמיד .
-"הקדמנו קצת ..לא?" ,אמרתי ובחנתי את האולם
-"לא..תמיד זה ככה בשעות האלה פשוט כולם מגיעים מאוחר "
-"הא אוקיי.." ,מילמלתי והחתמתי את שעת ההגעה שלי אחריו בטביעת אצבע .
-"אני צריך ללכת " ,הוא אמר ונופף לי לשלום .
אמרתי לו להתראות והתחלתי לעבוד .

-"מי את?" ,בחורה צעירה ומגונדרת אך עם מראה רציני פנתה אליי .
-"אני..איב ,חדשה פה" ,השבתי ושיחקתי מעט באצבעותיי .
-"אוקיי תתחילי לנקות כיסאות עם עומר ,הבלונדיני שם " ,היא הצביעה לעברו .
ניגשתי אליו והוא הסביר לי על העבודה ,תיקתקנו הכול תוך רבע שעה
ויצאנו להפסקה .
-"זו שבירת גב העבודה הזו " ,הוא אמר בעייפות.
-"כן ..כמה זמן אתה עובד פה ? " ,השבתי לו .
-"כמעט שנתיים ..כן כמעט" ,הוא אמר בחיוך ולקח ביס מהתפוח .
-"ואוו זה הרבה זמן , טוב לך פה ?" ,הסתקרנתי , עומר היה נראה ילד די מעניין
חוץ מהמראה החיצוני שלו . בלונדיני עם עיניים כחולות .
-"כן ,כולם פה אחלה לגמרי זה כבר בנוהל להיות פה " ,הוא גיחך .
-"פשש.." ,לחשתי .
-"אח שלי!" ,הוא צעק לעבר רוני שהתקדם אלינו .
הם החליפו כיפים ונתנו טפיחה בשכם אחד לשני .
-"מה מצב ?" ,רוני השיב בחיוך .
-"אש ,איפה אח שלך ?" ,עומר שאל.
-"הוא לא עובד היום " ,רוני ענה והתעסק בפלאפון .
-"איזה חרא ,קבעתי איתו שאחרי העבודה היום נלך לראות את המשחק של 'ריאל מדריד' " ,הוא אמר באכזבה .

אני הבטתי מהצד ופשוט סתמתי כן ..אני לא אחת שאוהבת להידחף לשיחות של אנשים אחרים .
-"אגב,זאת איב חדשה פה " ,עומר אמר בחיוך ושם את ידו על העורף שלו .
-"אנחנו כבר מכירים " ,רוני אמר בחיוך והביט בי .
-"כן ..מה שהוא אמר " ,השבתי וניסיתי לא לחייך אחריו .
-"טוב אני הולך לאכול ,את באה ? יש היום שניצלים" ,עומר שאל
-"אני לא רעבה ,אבל אני אלווה אותך ..רוני אתה בא ?" ,הבטתי בו וציפיתי שיענה בחיוב .

ישבנו שלושתינו בספות ליד האולם ,עומר סיים בדיוק לאכול .
-"אני הולך לשים את זה " ,הוא אמר ונעלם .
-"סבבה" ,השבתי .
כשהסתובבתי ראיתי שנשארנו לבד ,אני והוא .
הבטתי בו ,בחנתי אותו בפעם הראשונה ,חשבתי לעצמי ..

-"אתה תמיד ככה ?" ,שאלתי אותו פתאום
-"איך ככה ?" ,הוא השיב וכיבה את הפלאפון.
-"שקט כזה .." ,אמרתי בהיסוס .
-"אני לא שקט ..את פשוט לא מכירה אותי" ,הוא גיחך
-"עכשיו אני מכירה " ,השבתי בחיוך .
מבטינו הצטלבו ,האווירה הייתה מעט מתוחה משהו היה שם

חזרתי הבייתה אחרי חצות בסביבות השעה שלוש
ומצאתי בתוך הספר דפים קרועים !!
------
"הוא היה שם ..
ברגע הכי לא צפוי בחיי ,הוא הגיע
לבוש בגלימה אדומה עם הסוס הלבן שלו
הוא חיכה לי שם אפילו שלקח לי הרבה זמן
הוא נתן לי הרגשה ,הרגשה מתוקה בלב שמשהו קורה
הוא לכד אותי בעיניו ,ראיתי אותו מביט בי בצורה שונה לא כמו כל האחרים .."
-------
למה אני חושבת עליו ,אני עצמי תוהה למה .
הרי אנחנו רק ידידים לא יותר מזה
אני לא רוצה לחשוב עליו אבל זה חזק ממני ,קשה לי ..
קשה לי לא להיות בחברתו ,אני מתגעגעת! אני מודה בסדר?! .
לזיכרונות הקטנים שלנו שמבעבעים אי שם בתקווה שאולי יום אחד
אני אומר לו מה אני מרגישה ,אני אוכל לומר לו סוף סוף : "אני אוהבת אותך "
הגעגוע אליך ילד לא נותן מנוח
לא עובר יום מבלי שהמחשבות עליך מתרוצצות בראשי בלי הפסקה.
לא עובר יום שאני לא תוהה אם חשבת עליי ,אם לא ..
לא עובר יום שאני מהססת אם להתקשר אליך ולו רק לשנייה
בשביל לשמוע את קולך ,אולי
אולי יום אחד יהיה לי את האומץ
אם עדיין תהיה שם "

הספר הזה מרתק אותי ושובר אותי בו זמנית כל פעם מחדש !!
זינקתי מהמיטה לעבר המגירה הקטנה שליד השידה שלי
הכנסתי אותו לתוכה ואז נפלתי על המיטה ,שקועה במחשבות .
הגיבורה של הספר מזכירה לי את עצמי ..
ורוני איך פתאום הוא הפך למישהו משמעותי בחיים שלי ?
מבלי ששמתי לב עם השקט שלו ,ללא מילים הוא חדר ללבי
עשה בו סוויץ' קטן ונעלם ,הוא השאיר עקבות ..
אני חייבת לברר מה נסגר איתי
אני לא יכולה להתאהב בו
התאכזבתי מספיק ..
אין לי ,אין לי כוח לעוד מישהו שירצה אותי ל'קטע'
אני מעדיפה לתת לזמן לעשות את שלו
❤"If its mean to be ,it will be.." ❤