#by The Book

פרק 1:"מי אני "

היי בנות ,אני ממש מתרגשת לרשום עוד סיפור
אבל הפעם זה סיפור על מקרה אישי שלי
זה משהו שאני חווה אותו בחיי היום יום שלי
ואני בוחרת לשתף אתכם כי אני
רוצה שתדעו איך להתמודד עם דברים כאלה

אני חווה בחיים שלי משברים רבים בעיקר
בגלל המשקל שלי ,המספר הזה שגורם לי להרגיש חסרת ביטחון
ליד אנשים ,ליד החברים שלי ,וליד עצמי .

כל פעם שאני מביטה במראה אני לא אוהבת את מה שאני רואה
ובגלל זה אני בוחרת לשנות גישה .
אני בוחרת לשחרר מהמראה החיצוני ולהיכנס פנימה
אל מה שיש בלב ,כי בסופו של יום
אדם שבאמת יאהב אותך יעריך אותך בגלל האישיות היפה שלך
ולא החיצוניות היא תמיד זאת שקובעת ❤

חצות -00:00 :בית משפחת וקנין .

"נווו..נווו...נו כבר !!" ,היא גערה בה בקול עצבני .
-"טוב ,שנייה אני מסיימת!", היא השיבה לחוצה.
-"איך?" ..היא אמרה בחוסר ביטחון מול המראה.
-"מזעזע! איך השמנת מהר!" ,היא השיבה בגיחוך.
-"מה ..אבל בקושי אכלתי השבוע" ,היא אמרה בעצב ונגעה בבטנה
-"בקושי ,זה לא מספיק !! את חייבת להתאמץ יותר כדי להראות כמוה.." ,הקול התגבר והמשיך ללעוג לה .
-"את צודקת ,אני לא נראית טוב ואני חייבת להמשיך בדיאטה הזאת כדי להצליח ,כדי להרגיש יפה סוף סוף ולא פרה " .
-"אני תמיד צודקת ,ואם את רוצה להשתנות כדי שתתחילי ,
כי מצטערת אבל את פשוט ש-מ-נ-ה! "

שם: איב וקנין
גיל: 17
סטטוס: רווקה
מזל': שור

היי אני איב ,בת 17 :
לומדת בתיכון 'אמית' במרכז הארץ .
יש לי חמישה אחים ,ואני הבכורה מביניהם
כן אני יודעת נדפקתי
אבל אני חייה עם זה
..ממשיכה..זורמת עם מה שיש עד
שזה מגיע לגבולות מסוימים
באהבה ?
אני שקעתי מספיק ,חוויתי משברים
ודברים הזויים שאתם לא תתארו לעצמכם .
עכשיו בוא נעבור לנושא פחות נעים
המשקל שלי : 72

-"שונאת לדבר על זה ,מה את לא מבינה " ,אמרתי בקול כשאור שאלה אותי .
-"אני שוקלת 45 בדיוק ,טל אמרה בגאווה ואז חייכה לעברי" .
-"שתיחנקי" ,אמרתי בלבי וחייכתי אליה .
-"זה בסדר אם את לא רוצה לומר!" ,אור השיבה בחיוך
-"לא!! תגידי מה הבעייה?" ,טל התעקשה .
-"אבל לא בא לה להגיד !" ,אור השיבה בכעס
-"תודה .." ,השבתי לה וחייכתי חיוך קטן .
-"לא צריך .." ,טל אמרה בגיחוך .
-"טוב ,אני הולכת הבייתה יש לי בייביסיטר"
אמרתי בקול לעבר הבנות.
-"ממתי את עובדת!? "טל אמרה בגיחוך וקמה ממקומה .
-"הלוואי " ,השבתי בגיחוך ענק .
-"זה בייביסיטר על האחים שלי ,ללא תשלום!" ,אמרתי בבושה .
-"פראיירית !" ,היא השיבה וחזרה להתעסק בפלאפון שלה .
-"ממש " ,עניתי לה והמשכתי לצעוד לעבר הבית שלי .