הצרות של ליה

פרק אחד- הקדמה

״אני לא מאמינה שעשית את זה!!״ צעקתי על לירון ״אני סמכתי עלייך וככה הלכת לספר את זה לאתי?! את מבינה לאן הכנסת אותי?! עכשיו ההורים שלי ישנאו אותי! וכל השכבה תדע! וגם נועם יודע בגללך, ושירן, ואמילי, ועוד מלא! אל תדברי איתי בכלל!! אני לא רוצה להיות חברה שלך יותר!״
״את עוד תראי שעשיתי את זה לטובתך״ היא ענתה בפרצוף מלא גאווה, שלמעשה, לא אהבתי בכלל!
--
בואו ואני אסדר לכם כמה דברים...
~אוקטובר 2013- כיתה ו~
״נועם״ קראתי לכל עבר המסדרון, בעודי מנסה למצואו.
״נועם זאת אני... ליה...״ המשכתי לקרוא
ו2 שניות לאחר מכן הוא הופיע. צעדתי מספר צעדים עד שהייתי מולו, מסתכלת על עיניו השחומות.
קצב הלב שלי החל לעלות, וחייכתי חיוך קטן, שלמעשה, ניסיתי להסתיר.
״קראת לי?״ שאל נועם ראשון.
״אמממ כן״ אמרתי, כאשר קצב ליבי ממשיך לעלות ולעלות.
״יש לי משהו להגיד לך״ אמרתי בשקט
בעודי משפילה את הראש, ומחייכת חיוך קטן.
״דברי״ ענה בפשטות.
״אממ... אוקיי...״
״יש משהו שאני רוצה להגיד לך די הרבה זמן״ אמרתי בלחש
״וזה משהו.. זה משהו מיוחד כזה״ אמרתי בבישנות כולי סמוקה.
״אתה יודע למה אני מתכוונת״ נעצרתי לרגע לנשום אוויר ואז המשכתי
״אני חושבת על זה הרבה זמן.. והחלטתי בסוף שאני כן אגיד... כי... טוב... זה צריך להיאמר״  לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי בשקט ״אני.. טוב... אני אוהבת אותך״
״באמת?״ שאל נועם
״כן״ אמרתי בעוד שחיוך קטן מסתתר תחת פניי הסמוקות.
״אני יכול לספר לחברים שלי?״ שאל
״כן״ אמרתי בחיוך.
-
״היי ליה״ קרא נועם, כאשר צלצול בית הספר  נשמע בכל רחבי בית הספר, מבסר כי הגיע הזמן לחזור הביתה. ״כן?״ אמרתי, מסתובבת לכיוונו. ״יום טוב״ אמר לי בחיוך, שמחה התפשטה בגופי, לא יאמן ש״יום טוב״ אחד של ילד אחד, יכול לשפר לי יום שלם.
״גם לך״ החזרתי בחיוך.
------
אוקיי אז היי לכולם, אני ממש שמחה שהתחלתם לקרןא את הסיפור הזה, זה סיפור שהוא ממש קרוב אליי! אני ממש מקווה שתמשיכו לקרוא אותו, וגם אם לא, זה לגמרי בסדר.
אוהבת❤️