התיישבתי על הספה בהלם ושמתי את ידיי על פניי
"לאאא" צעקתי בבכי
"ויולט בבקשה תרגעי" עדן התחנן בפניי
"איפה אייס??איפה הואא" צעקתי כשהדמעות לא מפסקות לרדת
"הוא בבית חולים" ג'ון אמר
"אני הולכת לשם" אמרתי
"לא את לא" עדן אמר
"אסור לך לצאת מפה את עדין בסכנה" הוא הוסיף
"זה לא מעניין אותי, זין על זה" אמרתי עצבנית ובוכה
"ויולט" ג'ון ניסה להרגיע אותי
"זה או שאתם לוקחים אותי או שאני הולכת ברגל תבחרו" אמרתי
"טוב בואו" ג'ון אמר ונסענו לבית חולים.
"שלום את מי אתם מחפשים?" המזכירה של בית החולים שאלה
"אייס וויליאמס" אמרתי
"הוא בניתוח אתם יכולים לשבת לחכות, זה בהמשך המסדרון" המזכירה אמרה
"ומתי הוא יצא? ואיך נדע שהכל בסדר? וכמה זמן לחכות?" שאלתי
"ברגע שהניתוח יסתיים הרופא יגש אליכם" היא אמרה
"טוב תודה" אמרתי בעצב והתיישבתי בכיסאות ההמתנה וחיכינו כבר שעה
"נו כמה זמן לוקח" אמרתי והדמעות התחילו לרדת כמו מפל.
"ויולט הוא יהיה בסדר" עדן אמר
"הכל בגללי, אני אשמה בזה,למה סיפרתי לו אוף אני כל כך סתומה" צעקתי והתפרצתי לחדר ניתוח
"מי את? תצאי מפה" הרופאים אמרו
"אייס אני יודעת שאתה שומע אותי, אני מצטערת על הכל, בבקשה אל תמות אני לא יודעת מה יקרה לי אם תוותר לעצמך, אני לא מדמיינת עולם בלעדיך, בבקשה אל תוותר אני אוהבת אותך" אמרתי בדמעות ולאט לאט התיישבתי על הרצפה הקרה
"אנחנו נעשה הכל" הרופאים אמרו
יצאתי מהחדר ניתוח סגרתי את הדלת ונשענתי עליה בבכי
"ויולט בבקשה תבואי לפה" ג'ון אמר וקמתי אליו, הוא קירב אותי לחיבוק
"את לא אשמה בזה אף אחד לא אשם בזה ואל תדאגי בקשר לבני זונות שאחראים לזה, הם מטופלים" ג'ון אמר כשמנסה להרגיע אותי.
"שלום, אתם בקשר למר וויליאמס?" הרופא אמר
"כן זה אנחנו" אמרתי והתקדמתי אליו
"הוא בסדר,הוא יושן כרגע בחדר 607" הרופא אמר והרגשתי כאילו אבן ירדה לי מהלב.
"אני יכולה להיכנס?" שאלתי
"מומלץ שלא.." הוא אמר אבל לא בידיוק הקשבתי לו ורצתי לחדר שלו.
התיישבתי ליד המיטה שלו
YOU ARE READING
מראה מטעה
Romanceהיי שמי ויולט, אני בת שש עשרה. עברתי מסלובקיה לישראל עם אח שלי הגדול וחבר שלו שתיהם בני 18. אף פעם לא התחברתי לחבר שלו, הוא תמיד היה מציק לי. אין לי ממש חברות וחברים גם בסלובקיה לא היה לי הרבה הייתה לי אחת קראו לה נטלי בקיצור נט. התיכון אליו עוברת ו...
