אנשים מפלצות ומה שמעבר

פרק 45

"לילה טוב", בן אמר ונישק את דניאל בלחי. היא שילבה ידיים והחמיצה פנים. בן נאנח בקול. מה היא רוצה ממנו? הוא לא עשה למיילי עיניים. הם פשוט פגשו את ג'ק, ג'וני ומיילי בקולנוע. הוא רק אמר לה שלום, דניאל החליטה שהיא כועסת עליו מאז. בנות... "לילה", דניאל אמרה ונכנסה הביתה בטריקה. ליאת ונירן ישבו בסלון, בעוד שמולם, אלי צועקת על אחותה הקטנה שמשלבת ידיים בשקט. דניאל תמיד רצתה אחות קטנה, עכשיו הייתה לה. "אל-תכנסי-לחדר-שלי-בלי-רשות-!" אלי צעקה, מנופפת בצמיד מול פניה של שירי. שירי נאנחה בכעס וצמצמה עיניים. נירן נאנח. "תפסיקי כבר להיות כזאת אחות מעצבנת!" אלי צעקה ורקעה ברגלה, "את כל הזמן נכנסת לחדר שלי ולוקחת ממנו דברים!" "בנות, לא נפתור כלום בצעקות, אולי נוכ-" נירן ניסה, אבל נקטע. "אני אפסיק, ברגע שאת תפסיקי לצרוח עליי כל הזמן!" "אם לא תיגעי בדברים שלי, לא תהיה לי סיבה לצעוק עליך!" "שקרנית!" שירי צעקה, "את לא צריכה סיבה כדי לצעוק עליי, את עושה את זה כי זה כיף לך. את תמיד צועקת עליי בלי סיבה". "טוב די, נמאס לי ממך!" אלי אמרה בטון רגוע יותר. היא לא יכלה להמשיך לצעוק יותר. אבל אחותה משגעת לה את השכל מהיום שהתחילה ללכת. והיום שהיא למדה איך לרחף? סיוט! "בנות, אני בטוח שנגיע לפשרה", נירן אמר וקם מהספה. ליאת הסתכלה על המדרגות וראתה את דניאל שישבה שם והתבוננה במחזה שתי האחיות הצועקות זו על זו. דניאל הייתה בת יחידה, בדיוק כמו ליאת, ואמא של ליאת. אבל לסבתא של ליאת כן היו אחים. טוב, אח אחד. אבל גם זה משהו. הם היו אחים תאומים. "אבא, דיבורים לא ימנעו מה... מזיקה הזאת, לצאת לי מהחיים, או מהחדר", אלי אמרה. ליאת קמה מהספה והלכה לכיוון המדרגות. "מה קרה פה?" דניאל שאלה וגיחוך קטן חמק מפיה. ליאת גיחכה גם והתיישבה ליד דניאל. ליאת נדה בראשה לשלילה ושתיהן המשיכו להסתכל על נירן והאחיות. היו פחות צעקות, אבל נירן המסכן היה כבר אובד עצות. מה הוא צריך לעשות כדי לגרום לשתיהן להפסיק לריב זו עם זו? הוא כבר ניסה את הכל. כלום לא עזר, עוזר, או יעזור. נירן השלים עם זה, אבל זה לא מנע ממנו להמשיך לחפש פתרון לבעיה האין סופית הזאת שנקראת- "נערות מתבגרות". הוא היה נותן הכל בשביל קצת שקט. אבל הוא היה חסר רעיונות. הוא קיווה שאולי, אם ליאת תנסה להתערב, אז רק אולי זה יעזור איכשהו. למה הוא לא יכול להסתדר איתן כמו שהוא מסתדר עם רודי? על תענו לי על זה, אני יודעת למה... גם נירן יודע... בנות... "אפילו הריבים האלה שווים את זה", דניאל לחשה לליאת. "הלוואי שיכולתי לדעת עם את צודקת, אבל אני לא יכולה", ענתה. "גם סבתא הייתה בת יחידה, נכון?" דניאל שאלה. ליאת הנהנה. "את, לא יותר מיצור קטן ומעצבן!" אלי צעקה, "והלוואי שהייתי-" "היי", רודי שנכנס הביתה קטע אותן. הוא נכנס לחדרו וזרק את הכדור ליד המיטה. הוא צנח עליה מותש. מים, הוא רוצה מים. לא, לא רוצה, מה המילה שאני מחפשת? צריך? כן, צריך! הוא צריך מים!! רודי קם מהמיטה ויצא מהחדר. הוא נכנס למטבח, רואה את אחותו יושבת על כיסא ונשענת על ידיה שעל השולחן. הוא פתח את המקרר והוציא בקבוק מים. הוא לקח כוס והתיישב לידה. "היא כזאת מעצבנת", התלוננה. רודי מזג לעצמו מים והנהן. לא היה צריך לשכנע אותו. הוא אמר את זה ואז שניהם נאנחו ביחד. "את רוצה גם מים או להכניס את הבקבוק?" הוא שאל בעודו מניח את הכוס בכיור. היא הרהרה לרגע אם היא צמאה או לא. לבסוף היא החליטה שהיא צמאה אז רודי השאיר את הבקבוק על השולחן, הביא לה כוס ויצא מהשולחן. היא מזגה לעצמה מים והכניסה את הבקבוק חזרה למקרר. שהיא הסתובבה היא ראתה את אחותה שותה מהכוס ואומרת תודה. "מה את רוצה ממני?!" שירי שאלה והוציאה שוב את הבקבוק. "החדר שלי? מחוץ לתחום", אלי אמרה וזרקה את כוס הפלסטיק ישר לתוך הכיור ויצאה מהמטבח. שירי לקחה לעצמה כוס חדשה ומלאה אותה במים. היא סגרה את הבקבוק והניחה אותו על השולחן. היא סיימה לשתות, אבל היא עדיין הייתה צמאה את היא שתתה עוד כוס, ואז עוד אחת, ועוד אחת. בסביבות הכוס השישית היא לא באמת הייתה צמאה, היא סתם רצתה לשתות. ואז בכוס השמינית, היא נשברה ושתתה רק חצי כוס. החצי שני סיים בכיור. היא החזירה את הבקבוק למקרר, כמובן לא אחרי שמלאה אותו שוב במים, ואז עלתה לחדרה. היא לקחה את הפלאפון שלו ושמה שירים. היא נשכבה על המיטה, הפלאפון על בטנה, עצמה עיניים והתרכזה במילים. היא לא יכלה לסבול שירים בעברית. אולי פה ושם היה איזה שיר נחמד, שגם אותו היא זמזמה, אם בכלל, רק את הפזמון. אבל רוב הזמן, רק אנגלית. היא דפקה עם ידה השמאלית על המיטה לפי הקצב של השיר. ככה זה רוב הזמן. שירי מעצבנת את אלי, אז היא צועקת עליה, ואז היא משגעת אותה, מה שגורם לה לצעוק שוב... בסוף זה פשוט נהפך לקרב של- "מי יכולה לצעוק חזק יותר?" אלי בדרך כלל מנצחת. שירי הרגישה איך כל העצבים נשטפים ממנה החוצה. מוזיקה תמיד הרגיעה אותה ועזרה לה להתרכז. אבל היא לא כל כך הייתה סגורה על עצמה מה בדיוק השיר האהוב עליה. כל השירים פשוט טובים מדי, איך אפשר לבחור? יש כאלה שלא סגורים על עצמם, אבל עדיין אומרים איזה שם של שיר מסוים. אבל שירי פשוט לא ענתה על השאלה, או שהייתה אומרת שהיא לא יודעת, לא יכולה להחליט.

"תודה שאתה נותן לי להישאר בקבר שלך", מיילי אמרה לג'וני. "בכיף. אמרתי לך, תישארי כמה שאת צריכה", ג'וני אמר. מיילי חשבה שג'וני חמוד, אבל רק בתור ידיד כמובן. היא בכלל אוהבת את בן. למרות שהיא מרגישה שיש עוד משהו. מישהו. היא לא הייתה סגורה עליה, אבל יכול להיות שהיא מחבבת את אדם? אני לא סגורה על זה, אבל יכול להיות שאדם שוכב עכשיו על המיטה שלו חושב אותו דבר בדיוק?