אנה וליאו-סיפורי ערסים

פרק 20-גורל

נ.מ כללית
2013-תחילת כיתה ז'
אנה נכנסה לכיתה עם לין וליבה פעם במהירות היא התבוננה בעיניה על כל הילדים שהיו בכיתה
"אל תדאגי הכל יהיה בסדר"לין לחשה לה והשתיים הלכו לתפוס מקום בסוף הכיתה כשילד אחד ישב מלפניהן
"אני דייויד" חייך אליהן הילד
"אנה ולין" אנה הציגה אותן
"ברוכים הבאים לכיתה ז'!" המחנכת שרה נכנסה לכיתה וקטעה את שיחתם
"נדבר אחר כך" דייויד קרץ אל השניים והסתובב לכיוון המורה

בעוד שלין מקשיבה למורה אנה רק רצתה לדבר עם דיוויד שוב
היא הרגישה שזה היה הגורל שלה להיפגש איתו .
היא לא יכלה להסביר מה הרגישה .
אנה יצאה מהחלומות שלה על דייויד והסתכלה על שרה המורה וניסתה כמה שיותר להתרכז אך לא יכלה

בעוד שאנה מנסה להתרכז במורה דייויד כתב פתק אל אנה והעביר לה מתחת לשולחן
אנה לקחה את הפתק וסיקרן אותה לראות מה כתב לה
היא פתחה את הפתק וקראה בלב
'תפגשי אותי מסביב לביניין ההנהלה בהפסקה'
אנה הנהנה לעבר דייויד שחיכה לתשובתה

"אני רואה שבאת" דייויד שמחר לראותה
אנה רק הסמיקה , היא לא רגילה לדבר עם בנים .
השניים פטפטו ביינהם ולא הרגישו איך הזמן טס , הם לא רצו שזה יגמר , הם רצו שזה ימשך כך כל החיים , אך הצילצול ניפץ את חלומותיהם
"לעזאזל עם הצלצול הזה" דייויד מילמל מתחת לשפה
"טוב ניפגש בהפסקה הבאה?" אנה שאלה את דייויד " כן ברור" חייך אלייה והשניים התקדמו לכיתה יחד

לאט לאט כל הפסקה הם היו מדברים בספסל מאחורי בניין ההנהלה , זה היה המקום הקבוע שלהם . הם היו יכולים לשבת שם לדבר שעות על גבי שעות ,  הם איבדו את תחושת הזמן לגמריי.

זה בהחלט לא הרגיש כמו ידידות, להפך

דייויד כבר לא התאפק , אחריי שלושה חודשים שהם רק מדברים בהפסקה הוא כבר לא יכל יותר הוא אהב אותה , הרבה מעבר לסתם ידידה

"אנה אני צריך לשאול אותך משהו" דייויד גירד את עורפו במבוכה
"תשאל" אנה חייכה אליו ברוך
"אהמממ" דיוייד היסס
"תשאל"היא שמה את ידיה כל כתפו ותמכה בו
"אנה רוצה להיות חברה שלי?" דייויד שאל את אנה נמנע מליצור קשר עיו
"כן בסדר"אנה הסמיקה ושמחה
היא לא בידיוק ידעה מה אמור לקרות עכשיו
דייויד היה החבר הראשון שלה
היא לא ידעה איך מתנהלים
למעשה דייויד היה הבן הראשון שהרגישה כל כך פתוחה איתו.

דייויד ואנה הפכו לאט לאט ל'זוג של השכבה'
כולם הכירו אותם בשכבה ואין אחד שלא חשב שהם חמודים ביחד

השנים עברו והשניים לא נפרדו
שנתיים שלמות ביחד.
מכיתה ז' עד כיתה ט'

היה נדמה שהזמן שלהם ביחד רק מחזק אותם יותר,
אולי.
אולי זה נכון.
אבל זה התנפץ.

דייוויד חזר מבית הספר לביתו מאושר .
איזה סיבה יש לו לא להיות מאושר?
יש לו חברה יפה.
הוא מצליח בלימודים.
הוא נאה.
יש לו הורים אוהבים.
כל הסיבות להיות מאושר.

" שלום דייוויד"אביו דיבר אליו ברשמיות
"היי אבא" דייוויד התיישב לתנוחת ישיבה מהספה
"יש משהו שאני צריך לספר לך" פניו היו נפולות
"רגע אבא איפה אמא?" דייויד הרגיש בחסרונה פתאום
"בדיוק על זה רציתי לדבר איתך" אביו אמר ברצינות
"תראה הו כמה חילוקי דעות ביני לבין אמא שלך , והחלתנו שאנחנו לא מתאימים לגור ביחד"
פניו של דייויד נפלו
"א-תם מתגרש-ים?" גימגם
אביו רק הנהן
באותו רגע חרב עולמו של דיוויד
ההורים האהובים שלו שהבטיחו לו שתמיד ישארו לעד מתפרקים.
בלי להתייעץ איתו.

מאותו היום דיוויד לא חזר להיות מה שהיה . הוא השתנה.
הוא התחיל לשתות ולקלל . אנה לא הכירה את הצד הזה בו. אבל היא האמינה שהיא תצליח לשנות אותו. היא האמינה שזוגיות של שנתיים לא תתפרק בשנייה. נכון?

עם כמה שכוונותיה של אנה היו טובות דיוויד לא חזר למה שהיה.
להפך. הוא עם הימים נהפך לגרוע יותר. אנה כבר לא זיהתה אותו. אבל עדיין הייתה תקווה בליבה שיחזור למה שהיה .

אנה שכבה על הספה בסלון. הוריה היו בחול והיא הייתה לבדה בבית.
דפיקה בדלת הקפיצה אותה מהספה . היא הלכה לכיוון הדלת והייתה מאושרת לראו את דייויד.
"אני כל כך מחה לראות אותך!" אנה קפצה על דייויד אך הוא נשאר אדיש .
הוא נכנס לביתה וסגר אחריו את הדלת.
מיד אחרי הטריקה הוא תפס את אנה ונישק אותה בפראות תוך כדי שלקח אותה לחדרה
הוא השכיב אותה על המיטה והתחיל להוריד את חולצתה
" אני לא מוכנה" אנה מלמלה לדייויד אך הוא היה שקוע בשלו
"דייויד אני לא רוצה!" הרימה במקצת את קולה
" תשתקי!" ציווה עליה
אנה הייתה המומה
זה לא מי שהכירה.
הוא השתנה.
"עכשיו את הולכת להקשיב לי אחרת לא יהיה נעים" קולו היה מפחיד ומאיים
אנה הנהנה בפחד .
הוא הפשיט אותה לגמרי והיא נשארה חסרת אונים,וחסרת כוחות.
כל ניסיון שלה להיאבק בו נגמר במכה שהכה אותה.

דייוויד גמר את מבוקשו והותיר את אנה ערומה ומפוחדת בפינת החדר.
היא רעדה ,פחדה, היא הייתה חסרת אונים.
הוא אנס אותה.
הוא פאקינג אנס אותה!
הגורל כבר מת.
•••••
ראיתם איזה השקעה בישבילכן?
750 מילים
כפיים כפיים
זבל הדייויד הזה