האור בחיי

האור בחיי פרק 1

פרק 1: (נסיון) תהנו!

צ'אניול למד בבית ספר יוקרתי היה לו מעמד חברתי גבוה,

הורים עשירים, ציונים טובים, חיים טובים ~ כל מה שילד בגילו צריך.

לעומת זאת ,באקהיון היה ילד עני שלמד בבית ספר קטן וישן, הורים גרושים, ציונים גרועים, בלי חברים ובלי טעם לחיים.

היה זה יום סגרירי - השמיים היו מכוסים בעננים, ובאקהיון התכונן ללכת ללימודים, הוא רצה להספיק את האוטובוס לכן התארגן במהירות ,שתה כוס שוקו בחפזה סיים, ויצא לבית הספר, הוא רץ לתחנה ובדיוק הגיע האוטובוס שלו הוא על האוטובוס מתנשם ומתנשף;

"טוב שהספקתי אותו '-חשב לעצמו

ופתאום נזכר "שיט שכחתי בבית את העבודה בהיסטוריה שאני צריך להגיש היום"

הוא ירד מהאוטובוס ורץ במהירות לביתו, ברגע שפתח את הדלת גילה שני בריונים מרביצים לאבא שלו

"מי אתם" ?? הוא צרח והדף את אחד הבריונים מאביו. - "הוא חייב לבוס שלנו כסף" - אמרו הבריונים "ועבר מועד הפירעון" אז הבוס שלח אותנו- "לא מעניין אותי, תסתלקו מפה" ~ צרח באקהיון - הם זרקו כרטיס הביקור ויצאו מן הבית בטריקת דלת מגושמת 'בני זונות' קלל באקהיון .. הוא הקים את אביו מהרצפה הושיב אותו על כיסא ונתן לו כוס מים לשתות. הוא מיהר לבית הספר לכן אמר - "אבא אתה חייב לי הסבר מתי שאני חוזר." אביו אמר לו: "אוקיי נדבר שתחזור" - "סגור את הבית ואל תפתח לאף אחד את הדלת" -אמר באקהיון, "טוב" - אמר אביו. באקהיון יצא מביתו בלב חרד מהבאות.

------------------------------

בינתיים צ'אניול נער השמנת קם ממיטתו בעצלנות ארוחת הבוקר המהודרת מחכה לו על השולחן בסלון, אביו היה שקוע בקריאת עיתון משעמם ~ כשראה את צ'אניול ניגש לשולחן אמר לו - "הו, חיכיתי לבואך בני, צ'ואון אצ'ים (בוקר טוב), ישנת טוב הלילה "? "כן" - ענה צ'אניול בחוסר עניין ... הוא שוטט בעיני הכלבלב שלו על המאכלים בשולחן ואמר בחוסר שביעות רצון "אוף נמאס לי כבר מהאוכל הזה, באלי ג'אג'אמיון" - "ג'אג'אמיון" ?? ? אמר אביו בפליאה - "תגיד תודה על מה שיש לך כאן בשולחן, ילדים בגילך הורגים בשביל לאכול כאלו מעדנים - סתום את הפה ותאכל בשקט".

"איפה אמא"? שאל יול את אביו

"היא יצאה לעבודה מוקדם", ענה אביו

-מעניין שבזמן האחרון היא תמיד יוצאת מוקדם- חשב יול לעצמו.

הם סיימו את הארוחה בשקט. ואביו של יול אמר "קום אקפיץ אותך לבית הספר" - יול אמר "לא צריך, אסע באוטובוס מתחשק לי פתאום"

-----------------------

באק עלה לאוטובוס וחיפש מקום לשבת אך לא היה בנמצא, הוא נעמד ונאחז במעקה הכי קרוב שמצא.

האוטובוס עצר בשכונת גאנגנם ובאק עיקם את אפו וחשב "איכככ השכונה של העשירים המפונקים האלו שחשים מעצמם" - באק לא סבל עשירים, כי הוא לא היה אחד כזה.

~~~~~~~~~

נפתחה דלת האוטובוס ויול עלה וחיפש בעיניו אחר מושב פנוי, הוא ראה שהאוטובוס מפוצץ עד אפס מקום ויש מקום ליד ילדון רזה שתפס במעקה, הוא התקדם לעברו כדי לתפוס את המקום שלפתע הנהג עצר בחריקת בלמים, לפני שהספיק להבין מה קורה הוא היה שרוע על הרצפה מעל הילדון והרגיש את פעימות ליבו של האחר, הילדון היה יצירת אומנות, פניו היו משורטטות וחלקות ושפתיו אדומות כמו תות~ יול רצה לגעת בפניו אך התעשת ,עצר את עצמו, ועזר לילדון לקום מהרצפה , "סליחה לא התכוונתי"- אמר יול בגמגום. "זה בסדר"-השיב באק, "הנהג עצר בחזקה זה לא אשמתך"..

---

האוטובוס התרוקן מנוסעיו וסופסוף הם מצאו מקום לשבת.

יול הושיט ידו לבאק - "אני צ'אניול" אמר "מה שמך"?- שאל.

"באקהיון" -השיב באק ולחץ את היד המושטת.

יול לא יכל להסיר את עיניו מבאק במשך כל הנסיעה, "אוף, שוב התאהבתי" -חשב במרירות לעצמו.

הגיע תורו של באק לרדת, קד לשלום ליול וירד מהאוטובוס.

-----------

נגמרו הלימודים, באק חזר הביתה ודיבר עם אביו על מה שקרה בבוקר והבין שלאביו יש חוב קטן שיוכלו לסדר בקלות אם הוא יצא לעבוד.

הוא הלך לחפש כמה עבודות ולבסוף מצא משלוחן של חנות ג'אג'אמיון ומשכורת מכובדת לשעה.

---

יול לא יכל להפסיק לחשוב על באק ועל מה שהיה, "הלואי ואפגוש אותו שוב" -חשב לעצמו .

---------

עבר חודש מאז אותה תקרית ובאק אסף את סכום הכסף הדרוש והלך לבוס בשביל לשלם.

הוא חיפש את כרטיס הביקור ושמצא יצא לדרכו, הגיע לכתובת הרשומה,

צלצל בפעמון ונפתח לו השער.

הוא נכנס בשערי הבית הגדול וילדון קטן רץ אליו מחבק את רגליו, הילד היה כזה בונבון ובאק לא התאפק ונתן לו נשיקה על הלחי.

"מינגוק" , "מינגוק" , שמע קול עבה קורא לילד הקטן, הוא כאן בחצר השיב באק , אני מחפש את מר. פארק יוצ'ון, "כן זה אבא שלי" ענה הילד בעל הקול העבה ובא לצאת לחצר, כשיצא קפאו רגליו;;;;;

"אתה"..... הצליח בקושי להוציא את המילה מפיו...

באק הרים את עיניו וגילה שעומד לפניו לא אחר מאשר.... ;;;;;

המשך יבוא!