עפתי יחד איתו לארץ לעולם לא, אני יודעת שזאת לא ההחלטה הכי הגיונית אבל רציתי לברוח, כמו שהוא אמר רציתי לברוח מהמציאות, לברוח מההורים שחושבים שאני טעות, לברוח מהלימודים שאני לא מבינה דבר לא משנה כמה אני מתאמצת, לברוח מהבדידות.
נחתנו בארץ לעולם לא ופערתי את עיניי, הכל ירוק וצומח, ילדים שישנים בתוך העצים או לפחות נכנסים לשם לפי מה שראיתי,
"זה ארץ לעולם לא?" שאלתי בעודי מסתובבת סביב עצמי רואה את הכל,
"עוד לא ראית הכל" הוא אמר עם חיוך ומשך אותי לאחד הגזעים,הוא רוצה שאני אכנס לעץ? הוא נכנס לגזע ונעלם, הסתכלתי במהירות לתוך הגזע לראות הוא נעלם שראשו פתאום הציץ והיה קרוב אליי, עיניו היו חומות דבש, מתוקות וחמימות, שיערו היה חום ומבולגן כמו ילד,
"את באה?" הוא שאל בוהה בעיניי והנהנתי, אוקיי זה מצב מוזר, אחזתי בידו המושטת ונכנסתי לגזע, ראיתי רק חושך אבל הרגשתי מדרגות והובלתי על ידי פיטר פן, בסופו של דבר ראיתי אור של נרות ויכולתי לראות את כל החדר, מלא בנרות, חלק דולקים וחלק לא, מיטה עשויה מעצים,עלים וסדינים(?) לא יכולתי לתאר בכלל את מה שאני ראיתי, כי אני בעצמי לא ידעתי,
"את ישנה שם" הוא הצביע על מיטה בקצה החדר, "בואי תכירי את השאר" הוא אמר, מושך בידי ויצאנו מהעץ, מלא ילדים התקדמו אליי ואל פיטר פן, חלק קטנים ממני וחלק באותו גיל כמוני, כולם הציגו את עצמם והבנתי שהם כולם בעצם ילדים אבודים אבודים, ופיטר פן הציל אותם מהבדידות הכואבת.
"היי וונדי" פיטר פן קרא והסתובבתי,"תכירי זאת טינקרבל החברה הכי טובה שלי" צימצמתי את עיניי, רואה פיה קטנטונת אך עם מבט בוחן בעיניה, אף פעם לא ראיתי פיות אך תמיד האמנתי בהם ועכשיו שאני רואה אחת כזאת אני לא יכולה להאמין למראה עיניי,
"היי טינקרבל" אמרתי והיא התקרבה אליי עד שנחתה על אפי, הייתי צריכה לפזול כדי לראות אותה, היא עפה לפיטר פן ולחשה לו משהו, משהו שגרם לו להתעצבן, גם פה לא רוצים אותי?
פיטר פן כעס והלך לגזע שלו בזמן שטינקרבל הלכה לצד השני, דיברתי עם הילדים ועזרתי להם בלבנות את החורים בגזעים ולהכין אוכל,
YOU ARE READING
Peter Pan
Short Storyסיפור קטן על פיטר פן, רוב הדברים הם פרי דמיוני, הסיפור הוא גם השראה מהשיר: Lost boy מקווה שתהנו! תודה על הכריכה ל-shakedaley הכריכה מדהימה!
