3

447 55 20
                                    

היא עזרה לשאר הילדים להכין אוכל ואני צפיתי בה, היה בה משהו שונה ואני מתכוון לגלות מה,

"וונדי" קראתי והיא הסתכלה עליי, "בואי איתי" ביקשתי והיא הלכה אחריי, הגענו למקום שלי, המקום שבוא ניצחתי את קפטן הוק, גשר מעל פני המים שנותן נוף לרוב הארץ, בלילה שהכוכבים זורחים אפשר לראות את המים זוהרים,

"וואו" היא אמרה שהסתכלה על המים וטפחתי לעצמי על השכם, צדקתי שאמרתי שאין בן אדם שלא יתפעל ממקום כזה,

"למה בכית?" שאלתי מביט בה אך היא המשיכה להסתכל על המים,

"מה?" מילמלה,

"באותו לילה שלקחתי אותך, למה בכית?"

"פיטר, אי פעם הרגשת לא שייך? לא רצוי?" היא הביטה בשמיים ואני עשיתי כמוהה,

"כן" הרגשתי שהיא מסתכלת עליי וזה גרם לי להמשיך, "אין לי הורים, הם נטשו אותי ברחוב"

"איך הגעת לפה?"

"קסם"

"ההורים שלי, אני שמעתי אותם אומרים שאני טעות" היא מילמלה ודמעה זלגה מעיניה, הסתכלתי עליה מרים את סנטרה באגודלי ומוחה את דמעתה,

"אני מבטיח לך שלעולם לא תהיי בודדה פה"
העיניים שלה היפנטו אותו והם בהו אחד בשני לכמה שניות,

"א-אני חושבת שג'ון קורא לנו" היא הפיגה את הדממה, והוא הנהנן מנסה להבין למה ליבו פועם במהירות, הם חזרו למחנה כשהוא מנסה להבין מזה אותו רגש והיא מנסה להתעלם ממנו,

"הוא מגיע!!" צעקה קטעה את מחשבותיו של פיטר והוא יצאה מהגזע שלו, רואה את כולם מתכוננים ואת המישהו המוכר מתקרב אליו,

"הרבה זמן לא התראינו" הוא אמר בקול שגרם לפיטר בחילה,

"מה אתה עושה פה?" פיטר שמר על איפוק,

"רציתי לראות את המחנה הנחמד שלך" הוא העיף נר מכובה על הרצפה,

"עוף מפה קפטן הוק!" פיטר קרא בקול וקפטן הוק צחק בקול,

"המלחמה עוד לא נגמרה" ובנימה זאת קפטן הוק וחייליו עזבו את המחנה, פיטר נכנס לעץ שלו בזמן שוונדי ניסתה להבין מה קרה באותו רגע,

"חכי" ג'ון אמר אוחז בידה,"הוא לא אוהב שמדברים איתו ברגעים כאלה" היא הביטב בעץ ואז בג'ון,

"תסמוך עליי" היא אמרה ונכנסה לעץ שלו יורדת במדרגות ונעצרת שרואה את פיטר עם גבה אליה,

"אתה בסדר?"

"אני רוצה להיות לבד"

"אבל אמרת שבארץ לעולם לא אף פעם לא בודדים" הוא חייך והיא התקדמה אליו,

"אתה תנצח אותו" היא אמרה בביטחון,

"את חושבת?" הוא שאל מביט לשניה בעיניה ואז חוזר להביט בשולחנו,

"אני בטוחה"

Peter PanWhere stories live. Discover now